הערות פוליטיות

משכן הכנסת הוא מקום דינאמי. כל יום עשוי להביא איתו משהו חדש. לפעמים החידוש צפוי מראש ולפעמים קורה הבלתי צפוי. כמשפט זה הייתי פותח את הפוסט לו הייתי כותב בצורה ציורית. אבל אני לא כותב היום בצורה זו, אז תמחקו את המשפט הנ"ל מהפרוטוקול. נהיה ענייניים ולהלן שלושה דברים מעניינים מהכנסת היום:

א. הזזת יום העצמאות ליום חמישי.

מתוך מטרה להפוך את יום העצמאות לסופשבוע ארוך ובהצגת הדברים כדאגה לכלכלת המדינה, עברה היום בטרומית הצעת חוק של שם טוב לחגוג את יום העצמאות בימי חמישי. הצעה זו מעלה שאלה דתית מעניינת - האם יאמרו הלל בימי חמישי או בה' אייר, ולא משנה באיזה יום יחול. כיום, החגיגות הדתיות באות יחד עם יום העצמאות גם כאשר הוא מוקדם, כיוון שהוא מוקדם מטעמים של מניעת חילול שבת, אבל מה אם הטעמים יהיו חילונים לחלוטין?

נקודה נוספת - חגיגת יום העצמאות לפי היום בשבוע נראית מהחינה הטכנית כרעיון די טוב. הבעיה היא שזה מוציא את העוקץ של יום העצמאות. איך אפשר לחגוג אם היום בו הוכרזה המדינה ביום שבכלל לא קשור לתאריך הכרזת העצמאות. אם כבר משנים את יום החגיגה, למה לא להעביר את זה לסתם יום שרירותי, כמו היום למשל.

ב. חוק הסדרת היישובים:

ח"כ יעקב כ"ץ, כצל'ה העלה למליאת הכנסת חוק שנועד להסדיר את היישובים והשכונות ביהודה ושומרון, ביניהם שכונת האולפנה. לאחר דיון נרגש במיוחד וכשכל הציפיות היו שהחוק יועלה להצבעה וייפול, כצל'ה משך במפתיע את הצעת החוק והיא כנראה תעלה שוב להצבעה בעוד שבועיים.

ראויים לציון חברי הכנסת יריב לוין, מירי רגב וציפי חוטובלי מהליכוד שלמרות המשמעת הקואליציונית וההחלטה להפיל את החוק, הם נלחמו והתעקשו על זכותם הדמוקרטית לתמוך בחוק הנראה להם צודק ומוסרי.

ג. המאבק כנגד המסתננים.

אם כבר הזכרנו את ח"כ כ"ץ, נזכיר אותו בעוד נושא שצובר הדים לאחרונה. לפני כשלוש שנים כצל'ה העלה את נושא המסתננים למודעות הציבור, דבר שגרם לבניית הגדר. במקביל, השר אלי ישי ניסה להילחם בתופעה המתגברת. שניהם נחשבו סהרוריים, מנבאי שחורות ולא הומניים. היום הנושא הועלה לדיון בכנסת וראו זה פלא, בעקבות ארועי האלימות האחרונים, זעקו קירות הבית מקיר לקיר כנגד ההסתננות. מעניין לראות כיצד נבואה המתגשמת גורמת לאנשים לשכוח את אשר אמרו וליישר קו עם "סהרוריים" ו"שונאי אדם", מתוך מטרה להגן על אזרחי המדינה.

מחאה של מזנון

דברים מעניינים קורים בכנסת. בתוך כל הקלחת על ההליכה לבחירות, מחינו, העוזרים הפרלמנטריים, על העלאת מחירי המזנון של הכנסת. במקביל להחתמה על עצומה נגד מחירי המזנון והתחייבות שלא לקנות עד שהמחירים יחזרו לשפיותם, התכנסנו לארוחה משותפת בסגנון "ארוחת פועלים" שכללה לחם, חומוס, טחינה וסלטים. במחיר של שתי ארוחות במזנון ישבנו לסעודת רעים מתוקשרת.

ואחרי שראיתם את התמונות, קראתם את הכתבות בווינט וערוץ 7, אתם בטח שואלים על מה כל המהומה. נתחיל ממספרים ונעבור למילים.

לפני כחודשיים הכנסת החליפה זכיין למזנון הכנסת ועם הזכיין באו מחירים מופקעים.  הנה דוגמא, בסוגריים מצויים המחיר הקודם, שברובו דומה לשוק.

נתחיל מהשתייה ומהקפיצה הגדולה: כוס קפה 8 ש"ח (לעומת 5), כוס קפה גדול 12 ש"ח (10) מאפה 8 ש"ח (5.3) דיאט קולה 11 ש"ח (5). מים בטעמים 11 ש"ח (7), הבנתם את הרעיון.

בנוסף, היתה התייקרות גם בארוחות. כך למשל ארוחת בוקר של חביתה וסלט עולה 20 ש"ח במקום 11 וארוחת צהריים בסיסית עולה 20 ש"ח במקום 16. אגב, הארוחות ברובן מסובסדות וכמו שיש בהרבה מקומות עבודה, החל ממשרדי ממשלה ועד חברות פרטיות.

הבנתם את הרעיון? עכשיו להסברים למה בעצם למחות.

ראשית, בניגוד לרוב עובדי הכנסת, העוזרים הפרלמנטרים הם קבוצה צעירה, תוססת ומגובשת שתיזום מהלך על דברים שמפריעים להרבה אחרים, אבל הם שותקים. המחירים במזנון פוגעים בכל עובדי הכנסת, החל מהמנכ"ל, אך בעיקר בעובדים מהדרג הנמוך ועובדי הקבלן (ויש רבים כאלה בכנסת). עובדי הניקיון לא ירימו קול זעקה ובמקום יסתפקו באוכל מהבית, אנחנו צעקנו בשבילם. אם במשרדים ממשלתיים מקובל לתת הנחה בארוחות לעובדי המשרד, במיוחד אם הם מגיעים בשעות בוקר מוקדמות ועוזבים בשעות לילה (או ישנים בכנסת), אין סיבה שכך לא יהיה גם בכנסת. אבל מלבד העובדים, העלאת המחירים פוגעת בכל באי הכנסת ויש רבים כאלה. בכל יום מגיעים לכנסת מאות אורחים, החל מתלמידים, סטודנטים, מוזמנים לוועדות ועוד. לא ייתכן לנצל העדר תחרות על המזנון ולגבות מחיר מופקע מכל מבקר עבור כוס קפה או מאפה. לא ייתכן שכל מי שמגיע למקום מוסדר לצורך פגישת עבודה או ללמוד על הדמוקרטיה, ישלם כאילו קנה מאיזה גזלן בחור נידח.

מהנהלת הכנסת נמסר שהמחירים זמניים.

לנו העוזרים נותר לקוות שפעם הבאה שתגיעו לביקור בכנסת, לא תרגישו מנוצלים.