לידה ותורת מלך

עקב ארועים אקטואליים, אני עושה הפסקה קצרה מהרשומות על פסיכולוגיה ואל דאגה, איי של ריטרן (אני אחזור). שני ארועים שהתרחשו לאחרונה עוררו בי שתי שאלות, שמסתיימות בסימן שאלה ומשאירות מקום למי מהקוראים לשים להם סימן קריאה (ובעברית פשוטה, מענין אותי לשמוע תגובות).
לאחרונה יצא לי להיות בחדר לידה (שאלות אישיות במסגרת אחרת). מלבד המהום המוניטר שממלא באופן קבוע את החלל, נשמעים מידי פעם צעקות רמות, לא בכי של תינוקות אלא של האימהות לעתיד. "איייי, זה כואב, די!!!". כשהטיתי אוזן הבנתי שהצעקות לא באות מכל החדרים אלא באופן קבוע מחדרים אחרים ואילו מחדרים אחרים יש שקט. ברור קצר העלה שאין קשר בין סמים למיניהם לבין השקט.
כיוון שברוך שלא עשני אישה, אני לא יודע איך זה ללדת ולכן נותר לי ר'ק לתהות: האם צועקים כי כואב או כואב כי צועקים. בשפה פשוטה יותר, האם מי שצועקת סובלת יותר מכאבים או שהצעקות גורמות לאיזה עוררות רגשית שמעצימה את הכאבים?

ובענין אחר לגמרי, לאחרונה יש דיון ציבורי רחב על ספרו של הרב גינזבורג מיצהר "תורת מלך". הדיון חדר כמובן גם לשורות הרבנים שמבטאים את עמדותיהם בבתי המדרש ובתקשורת הרחבה. אני אישית לא שמעתי עד כה טיעונים הלכתיים מבוססים על מקורות רבים נגד הספר והנאמר בו, זאת בניגוד לספר שכל מטרתו הייתה לבסס תורה על פי מקורותינו. במקום טיעונים הלכתיים נטו, נשמעים יותר טיעונים פוליטיים כמו דיון ציבורי בעניינים פנימיים (למרות שלעיתים אותם רבנים פרסמו ברבים שותים בענייני צניעות שוודאי מקומם בצניעות) או שהתנהגות מסויימת עלולה להסב לנו נזק פוליטי.
לאור זאת אני תוהה האם העובדה שלא ראיתי טיעונים הלכתיים נובעת מכך שאני נמצא פחות בבית המדרש או שהטוענים לא מוצאים עצמם בבית  המדרש?

כשפרויד נכנס להגנה

"איד עם הכדור, הוא מוסר לאני, אני עליון מרגיש מאוים! ו... הופ, המאמן מסמן משהו ומנגנון ההגנה נכנס לפעולה, הכדור נחטף ומוחזר לאיד".
ובכן, לא מדובר במשחק כדורגל אלא בניסיון למצוא דרך לפתיח על מנגנוני ההגנה של פרויד. רבים שמעו על מנגנונוני הגנה כמו הדחקה והכחשה ואנו נוטים לפעמים להשתמש בביטויים אלו כשחיוך נבזי על פנינו כאשר חברנו הטוב שכח שהיום יום ההולדת שלנו.
לפי פרויד, האיד או הסתמי בעברית, פועל בדחפים פרימטיביים שמטרתם להשיג סיפוק. אלא, שבעולם לא הכל ורוד, אי אפשר להשיג כל דבר והמציאות אף מסתכלת בעין רעה על חלק מאותם דחפים. דבר זה יוצר קונפליקט פנימי ומכאן הדרך קצרה לחיפוש דרכים של התמודדות עם הקונפליקט. פרויד וממשיכיו מנו הרבה מנגנוני הגנה שמסיעים להתמודד עם הקונפליקט, רובם אינם דרכי התמודדות טובה ועשויים לגרום לפסיכופתלוגיות שונות. המנגנונים פועלים מול הדחפים, יסורי המצפון או ארועים שונים. בין המנגנונים המוכרים: ההדחקה של הדחפים או הארוע, התכחשות להם, תגובות הפוכות או ההזדהות עם התוקפן.
מי שירצה לקרוא על המנגנונים יוכל לעשות זאת במקומות אחרים, כאן כמובן, רק נבקר. אחת הטענות שהועלו נגד התיאוריה הייתה שמרוב עצים לא רואים יער ומרוב מנגנונים לא מוצאים אישיות. כמעט על פעולה יכולה להיות מוסברת על ידי מנגנון אחד, לפעמים אפילו יותר, כך שלא תמיד אפשר להסביר מה באמת קרה ומבחית המחקר, אי אפשר לאשש או להכחיש את התיאוריה כי תמיד נמצא הסבר חלופי.
גם על זה אפשר לקרוא במקומות אחרים...
בעיה שאני מוצא באותם מנגנונים היא לאו דווקא בפרטים אלא בעצם ההתייחסות. השם "מנגנון הגנה" והקונוטציה שמלוות לזה היא של משהו שלילי, שעדיף לא להשתמש בו. קראתי לא מזמן תיאור של פסיכולוג את עצמו ואח"כ הוא כותב "אני יודע שזה מנגנון הגנה, אבל זה מנגנון חביב עלי". כלומר, הפסיכולוג הנ"ל מודע שהוא משתמש במנגנון הגנה, מבין שהשימוש בזה הוא כמו סמים (כולם לוקחים אבל אף אחד לא מספר) ולכן מצטדק שהוא מודע לעובדה המצערת אבל מה לעשות והדבר אהוב עליו. ההתייחסות השלילית נובעת אגב מפרויד עצמו ואולי גם מהשם של הגנה. איני יודע מה הייתה עמדתו הפוליטית של פרויד, אבל אולי הוא היה בשמאל הרדיקאלי שהעדיף לתאר כל דבר כהגנה ולא כפעולה התקפית...
אאני לא חושב שהגיע הזמן לקדש את המנגנונים ולהקצין את השימוש בהם, אבל אם הקונפליקט בהכרח קיים ובהכרח יש צורך בהתמודדות עימו, אזי כל טכניקה, אם היא נעשית בצורה סבירה לא צריכה לעורר רגשות אשמה. אם הטכניקה עוזרת לנו לשמור על אורח חיים נורמליים, מה אכפת לנו אם זה על ידי עידון הרגשות הפרימטיביים, מנגנון שפרויד ראה אותו כחיובי או שכחת ארועים שליליים בעבר. כמו שאפשר לתת הסבר רציונלי לתופעות טבע, למה לא הסביר דחפים בצורה רציונאלית בלי לחשוש שמא פרויד ידביק תוית של שימוש ברציונליזציה.
ושוב, שימוש מוקצן במנגנונים אלה עשוי להזיק, כמו כל הקצנה. גם מנת יתר של ויטמינים עשויה להיות מסוכנת, אבל עדיין לא קם האדם שיאמר שויטמינים הם מסוכנים.
במקום השם של מנגנוני הגנה, אולי אפשר לקרוא להם טכניקות התמודדות או התגברות. מי יודע, אולי באותה דרך אפשר לקרוא גם לצה"ל צבא הגבורה לישראל במקום להצטדק על כל פעולה שנועדה להציל אותנו מקונפליקט עם דחפים פרימטיביים מהשכנים.

החלום ופשרו?

אחת התרומות הבולטות לדעתי של פרויד לעולם הפסיכלוגיה הוא הדגשת הלא מודע. דיון וחקר תהליכים שמתרחשים בתת מודע כמעט ולא היו קיימים עד שהפסיכולוג היהודי טבע את המונחים של תת מודע, סמוך למודע ומודע.
לפי פרויד, חלק ניכר אם לא הרוב מאישיותו של האדם מקורו בתהליכים המתרחשים בתת מודע. אלו הם תהליכים מנטליים שהאדם לא מודע לקיומם, אך הם משפיעים על רמות מודעות גבוהות יותר וממילא על ההתנהגות וההרגשה. אם כך, עולה השאלה איך חוקרים, מטפלים ומשנים תהליכים שאנו לא מודעים אליהם. ואכן, מסתבר שפרויד לא היה טיפש והוא חשב על השאלה ואף פיתח שיטות שונות לחקר הלא מודע, שיטות שרוב עהעולם המערבי שמע עליהם - ניתוח חלומות, אסוסיאציות חופשיות, שגיאות קולמוס ופליטות פה. המבחן שכל ילד כמעט מכיר של ציור עץ או איש שורשו בתיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד.
אלא, שמסתבר ששיטות אלו לא עובדות כל כך במבחן התוצאה ומחקרים שבחנו מהימנות של מבחנים שונים המבוססים על שיטות אלו (כמו מבחן רורשך) לא מצאו תוקף גבוה של המבחנים. הנה כמה שאלות והסברים אחרים לאותן שיטות שיסבירו איפה אולי פרויד טעה:
חלומות - ההנחה של פרויד הייתה שבשעת השינה, מנגנונים שונים שמדחיקים את הלא מודע (על כך בפעם הבאה) לא פועלים כל כך ולכן מסרים מהתת מודע יכולים לצוף דרך החלום. לפי זה זכרונות וייצוגים שמקורם כבר בילדות יכולים להופיע בחלומותיו של אדם מבוגר. אולם, יתכן שהחלום הוא חלק מתהליך של שמירה וארגון מידע. אם כך, האובייקטים המופיעים בחלום לא באו מהעולם האפל של התת מודע אלא מקורם בחוויות שהתרחשו לא מזמן שעכשיו מאורגנות מחדש במוח.
פליטות פה ושגיאות קולמוס - מי מאיתנו לא שגה פעם בלשונו וקיבל תגובה שכנראה שהאו באמת התכוון לשגיאה כי מקורה באדם עצמו במקום מודחק. הנה דוגמא שעשויה הייתה לקרות לכולנו, בשעת שיחה עם מורה על ציון במבחן אמרת שלא העתקת כשבעצם בתכוונת לומר שלא הבנת את השאלה. המורה עשוי לחשוד שבגלל שהזכרת את הפעולה של העתקה, כנראה שבאמת העתקת והתת מודע שלך רוצה לומר זאת, אך הדחקות מודעות גרמו לכך שהמסר רק יפלט במקרה. אולם, יתכן שהשגיאה נבעה ממקום אחר לגמרי - מתהליכי עיבוד מידע מקבילים. יתכן שבאותו רגע חשבתי על החבר שהעתיק ושתי המחשבות התערבו.
אסוסיאציות חופשיות - אחת הדרכים המוכרות לנסותלחדור ללא מודע היא על ידי ניתוח אסוסיאציות שניתנות בצורה חופשית. למשל, לנבדק ניתנת רשימת משפטים חלקיים והוא צריך להשלימם מתוך הנחה שאופן ההשלמה נובע ממקור פנימי נסתר. אולם, גם כאן יתכן שתהליכי עיבוד המידע אחראים לאופן השלמת המשפטים ולא חויות ילדות נעלמות. יתכן גם שחוויות שהתרחשו לאחרונה משפיעות יותר כך שאין למבחן זה משמעות ממשית ללימוד אופיו של האדם.
כלל של דבר, תיאריות חדשות על דרכי עיבוד המידע והבנה מחודשת של החלום וצורת החשיבה עשויה לקעקע הרבה מהרעיונות שפרויד טבע ואנו משתמשים בהם תדיר.