עקב ארועים אקטואליים, אני עושה הפסקה קצרה מהרשומות על פסיכולוגיה ואל דאגה, איי של ריטרן (אני אחזור). שני ארועים שהתרחשו לאחרונה עוררו בי שתי שאלות, שמסתיימות בסימן שאלה ומשאירות מקום למי מהקוראים לשים להם סימן קריאה (ובעברית פשוטה, מענין אותי לשמוע תגובות).
לאחרונה יצא לי להיות בחדר לידה (שאלות אישיות במסגרת אחרת). מלבד המהום המוניטר שממלא באופן קבוע את החלל, נשמעים מידי פעם צעקות רמות, לא בכי של תינוקות אלא של האימהות לעתיד. "איייי, זה כואב, די!!!". כשהטיתי אוזן הבנתי שהצעקות לא באות מכל החדרים אלא באופן קבוע מחדרים אחרים ואילו מחדרים אחרים יש שקט. ברור קצר העלה שאין קשר בין סמים למיניהם לבין השקט.
כיוון שברוך שלא עשני אישה, אני לא יודע איך זה ללדת ולכן נותר לי ר'ק לתהות: האם צועקים כי כואב או כואב כי צועקים. בשפה פשוטה יותר, האם מי שצועקת סובלת יותר מכאבים או שהצעקות גורמות לאיזה עוררות רגשית שמעצימה את הכאבים?
ובענין אחר לגמרי, לאחרונה יש דיון ציבורי רחב על ספרו של הרב גינזבורג מיצהר "תורת מלך". הדיון חדר כמובן גם לשורות הרבנים שמבטאים את עמדותיהם בבתי המדרש ובתקשורת הרחבה. אני אישית לא שמעתי עד כה טיעונים הלכתיים מבוססים על מקורות רבים נגד הספר והנאמר בו, זאת בניגוד לספר שכל מטרתו הייתה לבסס תורה על פי מקורותינו. במקום טיעונים הלכתיים נטו, נשמעים יותר טיעונים פוליטיים כמו דיון ציבורי בעניינים פנימיים (למרות שלעיתים אותם רבנים פרסמו ברבים שותים בענייני צניעות שוודאי מקומם בצניעות) או שהתנהגות מסויימת עלולה להסב לנו נזק פוליטי.
לאור זאת אני תוהה האם העובדה שלא ראיתי טיעונים הלכתיים נובעת מכך שאני נמצא פחות בבית המדרש או שהטוענים לא מוצאים עצמם בבית המדרש?
לאחרונה יצא לי להיות בחדר לידה (שאלות אישיות במסגרת אחרת). מלבד המהום המוניטר שממלא באופן קבוע את החלל, נשמעים מידי פעם צעקות רמות, לא בכי של תינוקות אלא של האימהות לעתיד. "איייי, זה כואב, די!!!". כשהטיתי אוזן הבנתי שהצעקות לא באות מכל החדרים אלא באופן קבוע מחדרים אחרים ואילו מחדרים אחרים יש שקט. ברור קצר העלה שאין קשר בין סמים למיניהם לבין השקט.
כיוון שברוך שלא עשני אישה, אני לא יודע איך זה ללדת ולכן נותר לי ר'ק לתהות: האם צועקים כי כואב או כואב כי צועקים. בשפה פשוטה יותר, האם מי שצועקת סובלת יותר מכאבים או שהצעקות גורמות לאיזה עוררות רגשית שמעצימה את הכאבים?
ובענין אחר לגמרי, לאחרונה יש דיון ציבורי רחב על ספרו של הרב גינזבורג מיצהר "תורת מלך". הדיון חדר כמובן גם לשורות הרבנים שמבטאים את עמדותיהם בבתי המדרש ובתקשורת הרחבה. אני אישית לא שמעתי עד כה טיעונים הלכתיים מבוססים על מקורות רבים נגד הספר והנאמר בו, זאת בניגוד לספר שכל מטרתו הייתה לבסס תורה על פי מקורותינו. במקום טיעונים הלכתיים נטו, נשמעים יותר טיעונים פוליטיים כמו דיון ציבורי בעניינים פנימיים (למרות שלעיתים אותם רבנים פרסמו ברבים שותים בענייני צניעות שוודאי מקומם בצניעות) או שהתנהגות מסויימת עלולה להסב לנו נזק פוליטי.
לאור זאת אני תוהה האם העובדה שלא ראיתי טיעונים הלכתיים נובעת מכך שאני נמצא פחות בבית המדרש או שהטוענים לא מוצאים עצמם בבית המדרש?
צעקות נובעת מכאב....וכי יש מקורות בחסידות שמדברים על כאב ורק שהכאב מגיע לנקודה מסיוימת יש צעקות(לקוטי תורה תשמ"ב-אם אני לא טועה)...בקשר ללידה- הכאב קיים:לגביי זה אין ספק-הצעקה זה תגובה לדבר שאין בה שליטה - עד שאוחזים בידיים את המתנה והנס הגדול שקוראים לזה תינוק!!!
השבמחקאינני יודע תשובה מוסמכת על תהיותך אך מנסיוני ומנסיון חבריי במגן דוד אדום אנו יודעים לספר כי נשים ממגזרים מסויימים (בעיקר ערביות ולהבדיל אתיופיות) כמעט ואינן צווחות בשעת הלידה. וזאת בניגוד לנשים אחרות.
השבמחקהאם זה נובע מחינוך ותרבות המעודדת הפנמה וסבל שקט או שבאמת פחות כואב להן? אינני יודע...
http://www.igudbit.org.il/Index.asp?ArticleID=1563&CategoryID=420
השבמחקזהו מחקר שנעשה ע"מ למדוד את 'סף הכאב'. למעשה - נראה שאין לכך מדד מדויק ולמרות שמדובר בפעולות עצביות פשוטות, עדיין אין למדע דרך למדוד בצורה אמפירית עוצמה של כאב.
אז אולי המשמעות של המחקרים היא שכאב הוא לא רק חוויה פיסיולוגית אלא גם או בעיקר חווייה פסיכולוגית.
השבמחק