"איד עם הכדור, הוא מוסר לאני, אני עליון מרגיש מאוים! ו... הופ, המאמן מסמן משהו ומנגנון ההגנה נכנס לפעולה, הכדור נחטף ומוחזר לאיד".
ובכן, לא מדובר במשחק כדורגל אלא בניסיון למצוא דרך לפתיח על מנגנוני ההגנה של פרויד. רבים שמעו על מנגנונוני הגנה כמו הדחקה והכחשה ואנו נוטים לפעמים להשתמש בביטויים אלו כשחיוך נבזי על פנינו כאשר חברנו הטוב שכח שהיום יום ההולדת שלנו.
לפי פרויד, האיד או הסתמי בעברית, פועל בדחפים פרימטיביים שמטרתם להשיג סיפוק. אלא, שבעולם לא הכל ורוד, אי אפשר להשיג כל דבר והמציאות אף מסתכלת בעין רעה על חלק מאותם דחפים. דבר זה יוצר קונפליקט פנימי ומכאן הדרך קצרה לחיפוש דרכים של התמודדות עם הקונפליקט. פרויד וממשיכיו מנו הרבה מנגנוני הגנה שמסיעים להתמודד עם הקונפליקט, רובם אינם דרכי התמודדות טובה ועשויים לגרום לפסיכופתלוגיות שונות. המנגנונים פועלים מול הדחפים, יסורי המצפון או ארועים שונים. בין המנגנונים המוכרים: ההדחקה של הדחפים או הארוע, התכחשות להם, תגובות הפוכות או ההזדהות עם התוקפן.
מי שירצה לקרוא על המנגנונים יוכל לעשות זאת במקומות אחרים, כאן כמובן, רק נבקר. אחת הטענות שהועלו נגד התיאוריה הייתה שמרוב עצים לא רואים יער ומרוב מנגנונים לא מוצאים אישיות. כמעט על פעולה יכולה להיות מוסברת על ידי מנגנון אחד, לפעמים אפילו יותר, כך שלא תמיד אפשר להסביר מה באמת קרה ומבחית המחקר, אי אפשר לאשש או להכחיש את התיאוריה כי תמיד נמצא הסבר חלופי.
גם על זה אפשר לקרוא במקומות אחרים...
בעיה שאני מוצא באותם מנגנונים היא לאו דווקא בפרטים אלא בעצם ההתייחסות. השם "מנגנון הגנה" והקונוטציה שמלוות לזה היא של משהו שלילי, שעדיף לא להשתמש בו. קראתי לא מזמן תיאור של פסיכולוג את עצמו ואח"כ הוא כותב "אני יודע שזה מנגנון הגנה, אבל זה מנגנון חביב עלי". כלומר, הפסיכולוג הנ"ל מודע שהוא משתמש במנגנון הגנה, מבין שהשימוש בזה הוא כמו סמים (כולם לוקחים אבל אף אחד לא מספר) ולכן מצטדק שהוא מודע לעובדה המצערת אבל מה לעשות והדבר אהוב עליו. ההתייחסות השלילית נובעת אגב מפרויד עצמו ואולי גם מהשם של הגנה. איני יודע מה הייתה עמדתו הפוליטית של פרויד, אבל אולי הוא היה בשמאל הרדיקאלי שהעדיף לתאר כל דבר כהגנה ולא כפעולה התקפית...
אאני לא חושב שהגיע הזמן לקדש את המנגנונים ולהקצין את השימוש בהם, אבל אם הקונפליקט בהכרח קיים ובהכרח יש צורך בהתמודדות עימו, אזי כל טכניקה, אם היא נעשית בצורה סבירה לא צריכה לעורר רגשות אשמה. אם הטכניקה עוזרת לנו לשמור על אורח חיים נורמליים, מה אכפת לנו אם זה על ידי עידון הרגשות הפרימטיביים, מנגנון שפרויד ראה אותו כחיובי או שכחת ארועים שליליים בעבר. כמו שאפשר לתת הסבר רציונלי לתופעות טבע, למה לא הסביר דחפים בצורה רציונאלית בלי לחשוש שמא פרויד ידביק תוית של שימוש ברציונליזציה.
ושוב, שימוש מוקצן במנגנונים אלה עשוי להזיק, כמו כל הקצנה. גם מנת יתר של ויטמינים עשויה להיות מסוכנת, אבל עדיין לא קם האדם שיאמר שויטמינים הם מסוכנים.
במקום השם של מנגנוני הגנה, אולי אפשר לקרוא להם טכניקות התמודדות או התגברות. מי יודע, אולי באותה דרך אפשר לקרוא גם לצה"ל צבא הגבורה לישראל במקום להצטדק על כל פעולה שנועדה להציל אותנו מקונפליקט עם דחפים פרימטיביים מהשכנים.
ובכן, לא מדובר במשחק כדורגל אלא בניסיון למצוא דרך לפתיח על מנגנוני ההגנה של פרויד. רבים שמעו על מנגנונוני הגנה כמו הדחקה והכחשה ואנו נוטים לפעמים להשתמש בביטויים אלו כשחיוך נבזי על פנינו כאשר חברנו הטוב שכח שהיום יום ההולדת שלנו.
לפי פרויד, האיד או הסתמי בעברית, פועל בדחפים פרימטיביים שמטרתם להשיג סיפוק. אלא, שבעולם לא הכל ורוד, אי אפשר להשיג כל דבר והמציאות אף מסתכלת בעין רעה על חלק מאותם דחפים. דבר זה יוצר קונפליקט פנימי ומכאן הדרך קצרה לחיפוש דרכים של התמודדות עם הקונפליקט. פרויד וממשיכיו מנו הרבה מנגנוני הגנה שמסיעים להתמודד עם הקונפליקט, רובם אינם דרכי התמודדות טובה ועשויים לגרום לפסיכופתלוגיות שונות. המנגנונים פועלים מול הדחפים, יסורי המצפון או ארועים שונים. בין המנגנונים המוכרים: ההדחקה של הדחפים או הארוע, התכחשות להם, תגובות הפוכות או ההזדהות עם התוקפן.
מי שירצה לקרוא על המנגנונים יוכל לעשות זאת במקומות אחרים, כאן כמובן, רק נבקר. אחת הטענות שהועלו נגד התיאוריה הייתה שמרוב עצים לא רואים יער ומרוב מנגנונים לא מוצאים אישיות. כמעט על פעולה יכולה להיות מוסברת על ידי מנגנון אחד, לפעמים אפילו יותר, כך שלא תמיד אפשר להסביר מה באמת קרה ומבחית המחקר, אי אפשר לאשש או להכחיש את התיאוריה כי תמיד נמצא הסבר חלופי.
גם על זה אפשר לקרוא במקומות אחרים...
בעיה שאני מוצא באותם מנגנונים היא לאו דווקא בפרטים אלא בעצם ההתייחסות. השם "מנגנון הגנה" והקונוטציה שמלוות לזה היא של משהו שלילי, שעדיף לא להשתמש בו. קראתי לא מזמן תיאור של פסיכולוג את עצמו ואח"כ הוא כותב "אני יודע שזה מנגנון הגנה, אבל זה מנגנון חביב עלי". כלומר, הפסיכולוג הנ"ל מודע שהוא משתמש במנגנון הגנה, מבין שהשימוש בזה הוא כמו סמים (כולם לוקחים אבל אף אחד לא מספר) ולכן מצטדק שהוא מודע לעובדה המצערת אבל מה לעשות והדבר אהוב עליו. ההתייחסות השלילית נובעת אגב מפרויד עצמו ואולי גם מהשם של הגנה. איני יודע מה הייתה עמדתו הפוליטית של פרויד, אבל אולי הוא היה בשמאל הרדיקאלי שהעדיף לתאר כל דבר כהגנה ולא כפעולה התקפית...
אאני לא חושב שהגיע הזמן לקדש את המנגנונים ולהקצין את השימוש בהם, אבל אם הקונפליקט בהכרח קיים ובהכרח יש צורך בהתמודדות עימו, אזי כל טכניקה, אם היא נעשית בצורה סבירה לא צריכה לעורר רגשות אשמה. אם הטכניקה עוזרת לנו לשמור על אורח חיים נורמליים, מה אכפת לנו אם זה על ידי עידון הרגשות הפרימטיביים, מנגנון שפרויד ראה אותו כחיובי או שכחת ארועים שליליים בעבר. כמו שאפשר לתת הסבר רציונלי לתופעות טבע, למה לא הסביר דחפים בצורה רציונאלית בלי לחשוש שמא פרויד ידביק תוית של שימוש ברציונליזציה.
ושוב, שימוש מוקצן במנגנונים אלה עשוי להזיק, כמו כל הקצנה. גם מנת יתר של ויטמינים עשויה להיות מסוכנת, אבל עדיין לא קם האדם שיאמר שויטמינים הם מסוכנים.
במקום השם של מנגנוני הגנה, אולי אפשר לקרוא להם טכניקות התמודדות או התגברות. מי יודע, אולי באותה דרך אפשר לקרוא גם לצה"ל צבא הגבורה לישראל במקום להצטדק על כל פעולה שנועדה להציל אותנו מקונפליקט עם דחפים פרימטיביים מהשכנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה