יום כיפור, בית הכנסת מלא מפה לפה, החזן מסלסל במנגינות המוכרות והציבור מצטרף אליו בשירה אדירה.
אבל לפעמים יום כיפור נראה אחרת.
מקום זר, מנגינות שונות ותפילה שמרגישה כאילו מתחו אותה מעבר למה שניתן.
ואז מגלים משמעות אחרת ליום כיפור בחדר לידה.
**
הבת שלי החליטה כנראה שאם היא צריכה להיוולד סביב יום כיפור, היא צריכה לשאוף כבר מההתחלה למקומות עליונים. אכן, לקראת היום הגדול היא התהפכה, הרימה את הראש אל על ונכנסה למצב עכוז. התינוקת שטרם נולדה כנראה ראתה עולם הפוך והחליטה להסתובב. אלא, שלפעמים עליונים למעלה ותחתונים למטה זה עולם ברור וזו הדרך ללידה.
כך מצאנו את עצמנו, אשתי, חמותי ואני ממתינים בערב יום כיפור בתור לחדר לידה, בניסיון לסובב את הגלגל. בערב יום כיפור יש מצווה לאכול ונהגו ישראל להרבות במיני מטעמים. אשתי היתה בצום ולחמותי ולי היה בעיקר לחמניות.
עם התקרב היום הקדוש, הבנו שאנחנו נשארים בבית החולים, כשהתינוקת עדיין בבטן. אנשים טובים סדרו לי חדר לישון, התארגנתי וחזרתי לבית החולים לומר צום מועיל לאשתי שכבר צמה 24 שעות ולהצטרף למניין.
בבית החולים היו שני בתי כנסת, אחד מלא עד אפס מקום והשני קצת יותר מרווח. בערב התפללתי במלא ובבוקר אמרתי לעצמי שאנסה את המרווח יותר. גם בגלל מקומות הישיבה וגם בגלל זמני התפילות.
בבוקר הבנתי למה יש במניין זה פחות מתפללים. התפילה היתה בסגנון ייק'ה, עם נוסח תפילה של פרנקפורט דמיין ומנגינות שכנראה הולחנו בפרנקפורט, לפני מאה שנה או יותר...
הציפיה הארוכה של היום הקודם עם התפילה שהתארכה מעבר לרגיל, לא היוו נקודות פתיחה טובות. אולם, היום הקדוש בסופו של דבר גדול יותר ממניין זה או אחר, התחברתי לתפילה, הרגשתי את עיצומו של יום והתפללתי שהוא גם יכפר. אפילו את המנגינות למדתי וזמזמתי כמה מהן במשך הימים שאחר כך.
**
דבר ידוע הוא שאחרי הצומות יש עומס גדול בחדרי הלידה. ואכן, יום כיפור הביא עימו יולדות רבות לבית החולים. אשתי לא הראתה סימני לידה והתינוקת לא הראתה סימני רצון להתהפכות וכך חיכינו לניתוח הקיסרי שתוכנן למחרת. בלילה הלכתי לישון אצל קרובי משפחה מתוך הנחה שבבוקר עושים ניתוח.
אם יום כיפור לא הפנים בי את הרעיון שרבות מחשבות בלב איש, הרי שהוא בוודאי הופנם אחר כך. רופא שמומחה בהיפוך בדק את אשתי ולמרות הנסיונות הקודמים של קודמיו הוא החליט שאין מה להפסיד. יתכן גם שהתינוקת הבינה שהיום הקדוש חלף ועכשיו הגיע הזמן שהראש יעסוק במצוות של העולם הזה ולא רק בעולמות העליונים. בין כך ובין כך, ההיפוך הצליח והלידה עברה בשלום.
**
שנה חלפה ואני מתבונן לאחור, שואל מה המשמעות של יום כיפור. האם התפילות והמנגינות המוכרות הן אלו שעושות את היום? האם יום כיפור במקום זר הוא לא יום כיפור מבחינתי? כתשובה ראשונה, אנו נוטים להשיב בוודאות שאכן כך. אין כמו חוויית הרוממות של התפילה המוכרת.
ומצד שני, מצבים חדשים מאפשרים לנו לגלות דברים חדשים. בדיוק כמו לידה. לידתה של נשמה חדשה לעולם היא שינוי ענק מכל מה שהיה עד אז. התחדשות הנשמה יוצרת שינוי אך באותה מידה, היכולת לצעוד לקראת שינויים מובילה להתחדשות.
ואולי זו בדיוק המשמעות של יום כיפור, לאפשר לעצמנו להיוולד. אנחנו חיים בעולם שמשתנה במהירות, אבל אוהבים ליצור לעצמנו עוגנים קבועים ומוכרים. אותו קפה, אותה תחנת רדיו, אותם הרגלי חשיבה ואותם דפוסי התנהגות. המשמעות של תשובה היא שינוי והתקדמות. כדי לעשות תשובה צריך להשתחרר מהרגלי העבר, לעזוב את המוכר ולהתקדם אל מקום אחר, אל מחוזות לא ידועים.
יום כיפור הוא בעצם תהליך של לידה, לידה מחדש של עצמנו. כמו לקראת לידה, אנחנו עוטפים את עצמנו בסטריליות. צמים, חולצים נעלי עור ונמצאים שעות ארוכות בבית הכנסת. לידה טובה מביאה עימה תוצאה, שינוי ונשמה חדשה וכך גם יום כיפור. אנו אמורים לסיים יום מיוחד זה בידיעה כי השתנינו, וכי נשמה חדשה מתחילה לצמוח בנו.
צום מועיל ומשנה!
אבל לפעמים יום כיפור נראה אחרת.
מקום זר, מנגינות שונות ותפילה שמרגישה כאילו מתחו אותה מעבר למה שניתן.
ואז מגלים משמעות אחרת ליום כיפור בחדר לידה.
**
הבת שלי החליטה כנראה שאם היא צריכה להיוולד סביב יום כיפור, היא צריכה לשאוף כבר מההתחלה למקומות עליונים. אכן, לקראת היום הגדול היא התהפכה, הרימה את הראש אל על ונכנסה למצב עכוז. התינוקת שטרם נולדה כנראה ראתה עולם הפוך והחליטה להסתובב. אלא, שלפעמים עליונים למעלה ותחתונים למטה זה עולם ברור וזו הדרך ללידה.
כך מצאנו את עצמנו, אשתי, חמותי ואני ממתינים בערב יום כיפור בתור לחדר לידה, בניסיון לסובב את הגלגל. בערב יום כיפור יש מצווה לאכול ונהגו ישראל להרבות במיני מטעמים. אשתי היתה בצום ולחמותי ולי היה בעיקר לחמניות.
עם התקרב היום הקדוש, הבנו שאנחנו נשארים בבית החולים, כשהתינוקת עדיין בבטן. אנשים טובים סדרו לי חדר לישון, התארגנתי וחזרתי לבית החולים לומר צום מועיל לאשתי שכבר צמה 24 שעות ולהצטרף למניין.
בבית החולים היו שני בתי כנסת, אחד מלא עד אפס מקום והשני קצת יותר מרווח. בערב התפללתי במלא ובבוקר אמרתי לעצמי שאנסה את המרווח יותר. גם בגלל מקומות הישיבה וגם בגלל זמני התפילות.
בבוקר הבנתי למה יש במניין זה פחות מתפללים. התפילה היתה בסגנון ייק'ה, עם נוסח תפילה של פרנקפורט דמיין ומנגינות שכנראה הולחנו בפרנקפורט, לפני מאה שנה או יותר...
הציפיה הארוכה של היום הקודם עם התפילה שהתארכה מעבר לרגיל, לא היוו נקודות פתיחה טובות. אולם, היום הקדוש בסופו של דבר גדול יותר ממניין זה או אחר, התחברתי לתפילה, הרגשתי את עיצומו של יום והתפללתי שהוא גם יכפר. אפילו את המנגינות למדתי וזמזמתי כמה מהן במשך הימים שאחר כך.
**
דבר ידוע הוא שאחרי הצומות יש עומס גדול בחדרי הלידה. ואכן, יום כיפור הביא עימו יולדות רבות לבית החולים. אשתי לא הראתה סימני לידה והתינוקת לא הראתה סימני רצון להתהפכות וכך חיכינו לניתוח הקיסרי שתוכנן למחרת. בלילה הלכתי לישון אצל קרובי משפחה מתוך הנחה שבבוקר עושים ניתוח.
אם יום כיפור לא הפנים בי את הרעיון שרבות מחשבות בלב איש, הרי שהוא בוודאי הופנם אחר כך. רופא שמומחה בהיפוך בדק את אשתי ולמרות הנסיונות הקודמים של קודמיו הוא החליט שאין מה להפסיד. יתכן גם שהתינוקת הבינה שהיום הקדוש חלף ועכשיו הגיע הזמן שהראש יעסוק במצוות של העולם הזה ולא רק בעולמות העליונים. בין כך ובין כך, ההיפוך הצליח והלידה עברה בשלום.
**
שנה חלפה ואני מתבונן לאחור, שואל מה המשמעות של יום כיפור. האם התפילות והמנגינות המוכרות הן אלו שעושות את היום? האם יום כיפור במקום זר הוא לא יום כיפור מבחינתי? כתשובה ראשונה, אנו נוטים להשיב בוודאות שאכן כך. אין כמו חוויית הרוממות של התפילה המוכרת.
ומצד שני, מצבים חדשים מאפשרים לנו לגלות דברים חדשים. בדיוק כמו לידה. לידתה של נשמה חדשה לעולם היא שינוי ענק מכל מה שהיה עד אז. התחדשות הנשמה יוצרת שינוי אך באותה מידה, היכולת לצעוד לקראת שינויים מובילה להתחדשות.
ואולי זו בדיוק המשמעות של יום כיפור, לאפשר לעצמנו להיוולד. אנחנו חיים בעולם שמשתנה במהירות, אבל אוהבים ליצור לעצמנו עוגנים קבועים ומוכרים. אותו קפה, אותה תחנת רדיו, אותם הרגלי חשיבה ואותם דפוסי התנהגות. המשמעות של תשובה היא שינוי והתקדמות. כדי לעשות תשובה צריך להשתחרר מהרגלי העבר, לעזוב את המוכר ולהתקדם אל מקום אחר, אל מחוזות לא ידועים.
יום כיפור הוא בעצם תהליך של לידה, לידה מחדש של עצמנו. כמו לקראת לידה, אנחנו עוטפים את עצמנו בסטריליות. צמים, חולצים נעלי עור ונמצאים שעות ארוכות בבית הכנסת. לידה טובה מביאה עימה תוצאה, שינוי ונשמה חדשה וכך גם יום כיפור. אנו אמורים לסיים יום מיוחד זה בידיעה כי השתנינו, וכי נשמה חדשה מתחילה לצמוח בנו.
צום מועיל ומשנה!
