יש פתגם ש'החיים הם כמו אופניים, כשקשה, נמצאים בעליה, כשקל נמצאים בירידה וכשעוצרים נופלים'.
בחודשים האחרונים גיליתי שהאופניים הם גם כלי תחבורה ולא רק אמצעי שעשוע. הכל התחיל מהרכבת, דרך נוחה להגיי ממקום למקום ובתנאי שהמקום הואיל בטובו להיות קרוב לתחנה. בשאר המקרים, נגזר על הנוסעים לנסות לתמרן בין לוחות הזמנים של האוטובוסים ולהמציא מסלולים חדשים ב'מוביט' כדי למקסם סנכרון ולהוריד את ההמתנה למינימום, כלומר לשעה.
כאן מתחיל הסיפור של האופניים. לאחר איומים על חיי מקצין הכושר הקרבי אם אעז להתקרב לאלו החשמליות, נאלצתי להסתגל לאופניים שהומצאו על ידי אפלטון או מישהו בתקופתו ולדווש כדי להגיע לתחנה. בהתחלה זה היה קשה, אחר כך שכנעתי את עצמי שזה טוב לבריאות ואז התמכרתי לבריזה בנסיעה.
רכיבה זה זמן טוב לחשוב, בעיקר על 'מתי מגיעים' אבל גם על דברים אחרים, כמו האופניים כמשל לחיים. במסלול רכיבה יש שני מכשולים עיקריים: בולדרים ובכלל זה כל שינוי גובה בשביל וחול. כדי להתמודד עם בולדרים צריך לתפוס טוב את הכידון ולנווט בין האבנים והבורות. אם המשחק של קפיצה בין מכשולים לא קשה מידי, אפשר אפילו לשמור על קצב נסיעה מהיר.
בחול, המצב שונה. הוריד הילוך, לשחרר קצת את האחיזה ולתת לאופניים לנווט את עצמם. מישהו עם כח בידיים יכול לנסות להקפיץ את האופניים ברציפות כדי להחלץ משקיעה. אם הרכיבה נעצרה, קשה מאוד להתחיל ולפעמים פשוט כדאי לרדת וללכת.
וככה זה בחיים. לפעמים יש אתגרים שניתן לזהות אותם, כמו איזה בור במסלול. כל עוד השביל תקין, אפשר להמשיך כרגיל ורק לנווט בין המשימות והאתגרים.
אבל לפעמים מלמעלה השביל נראה חלק, אין שום קושי. רק כשמסתכלים מקרוב מגלים שהדברים לא מתחברים כך שנוצר שביל טובעני. במקרים כאלה קשה מאוד לנווט כי לא יודעים לאן ויתכן שצריך להוריד קצת הילוך, להתאים ציפיות ולתת למציאות לנווט. אם המציאות עדיין קשה ונראה שעוד רגע נופלים, אולי זה הזמן לשנות אסטרטגיה, לרדת מהאופניים וללכת.
אם רכבתם איתי עד כאן, מגיע לכם עוד שני טיפים לרכיבה ולחיים:
א. אל תפחדו לשחק עם ההילוכים, גם אם זה כל דקה. החיים הם דינמיים ולא צריך להתקבע.
ב. גלגל גדול יעיל יותר בשטח, גם בחול. צרו לעצמכם מעגל גדול של ידידים וחזקו את המעגל המשפחתי!
בחודשים האחרונים גיליתי שהאופניים הם גם כלי תחבורה ולא רק אמצעי שעשוע. הכל התחיל מהרכבת, דרך נוחה להגיי ממקום למקום ובתנאי שהמקום הואיל בטובו להיות קרוב לתחנה. בשאר המקרים, נגזר על הנוסעים לנסות לתמרן בין לוחות הזמנים של האוטובוסים ולהמציא מסלולים חדשים ב'מוביט' כדי למקסם סנכרון ולהוריד את ההמתנה למינימום, כלומר לשעה.
כאן מתחיל הסיפור של האופניים. לאחר איומים על חיי מקצין הכושר הקרבי אם אעז להתקרב לאלו החשמליות, נאלצתי להסתגל לאופניים שהומצאו על ידי אפלטון או מישהו בתקופתו ולדווש כדי להגיע לתחנה. בהתחלה זה היה קשה, אחר כך שכנעתי את עצמי שזה טוב לבריאות ואז התמכרתי לבריזה בנסיעה.
רכיבה זה זמן טוב לחשוב, בעיקר על 'מתי מגיעים' אבל גם על דברים אחרים, כמו האופניים כמשל לחיים. במסלול רכיבה יש שני מכשולים עיקריים: בולדרים ובכלל זה כל שינוי גובה בשביל וחול. כדי להתמודד עם בולדרים צריך לתפוס טוב את הכידון ולנווט בין האבנים והבורות. אם המשחק של קפיצה בין מכשולים לא קשה מידי, אפשר אפילו לשמור על קצב נסיעה מהיר.
בחול, המצב שונה. הוריד הילוך, לשחרר קצת את האחיזה ולתת לאופניים לנווט את עצמם. מישהו עם כח בידיים יכול לנסות להקפיץ את האופניים ברציפות כדי להחלץ משקיעה. אם הרכיבה נעצרה, קשה מאוד להתחיל ולפעמים פשוט כדאי לרדת וללכת.
וככה זה בחיים. לפעמים יש אתגרים שניתן לזהות אותם, כמו איזה בור במסלול. כל עוד השביל תקין, אפשר להמשיך כרגיל ורק לנווט בין המשימות והאתגרים.
אבל לפעמים מלמעלה השביל נראה חלק, אין שום קושי. רק כשמסתכלים מקרוב מגלים שהדברים לא מתחברים כך שנוצר שביל טובעני. במקרים כאלה קשה מאוד לנווט כי לא יודעים לאן ויתכן שצריך להוריד קצת הילוך, להתאים ציפיות ולתת למציאות לנווט. אם המציאות עדיין קשה ונראה שעוד רגע נופלים, אולי זה הזמן לשנות אסטרטגיה, לרדת מהאופניים וללכת.
אם רכבתם איתי עד כאן, מגיע לכם עוד שני טיפים לרכיבה ולחיים:
א. אל תפחדו לשחק עם ההילוכים, גם אם זה כל דקה. החיים הם דינמיים ולא צריך להתקבע.
ב. גלגל גדול יעיל יותר בשטח, גם בחול. צרו לעצמכם מעגל גדול של ידידים וחזקו את המעגל המשפחתי!
