חנוכה: הפרק הבא - הצעת לפעילות

הצעה לפעילות לחנוכה:

מכל החגים, חנוכה כנראה הוא החג שתפס את המקום המיוחד ביותר בציבור ישראלי.

שילוב של נרות, נס, גבורה ואוכל...



הפעילות הבאה מציעה לראות את חנוכה כרצף של התקדמות.

תהליך שהתחיל לפני יותר משלושת אלפים שנה נמשך גם היום, ואנחנו ממשיכים אותו.

כמו נרות החנוכיה, כל דור מוסיף עוד נר לחנוכיה ההסטורית של העם היהודי.



הפעילות היא בעיקר סביב סיפורי גבורה של קומץ אנשים שנכנסים אל לב הסכנה.

אם רוצים ניתן להרחיב בדיון סביב רוח, תרבות או ערכים. שאלות לדוגמה בהמשך.



מהלך הפעילות:

1.

צפיה בסירטונים המספרים את הסיפור של אהוד בן גרא, (לפני יותר מ 3200 שנה) יונתן בן שאול (לפני יותר מ 3000 שנה) וחנוכה (לפני קרוב ל 2200 שנה).

הסירטונים מוטמעים בסוף הפוסט. הנה קישור ליוטוב:

 https://www.youtube.com/playlist?list=PLI4LrUwEO6LIOc56W0yhbQ51tLgKK58qV



2.

חידון קבוצתי. כל אחד יכול להשתתף באמצעות מכשיר סלולרי.

אם יש מסך מרכזי, כדאי להשתמש בחידון קהות:

https://play.kahoot.it/#/?quizId=53ebee83-7149-4854-aee2-95e4649d3e5f

המשתתפים מצטרפים למשחק בכתובת: kahoot.it ובהקשת קוד ה pin. הקוד המספרי מופיע במסך המרכזי לאחר פתיחת המשחק על ידי המנהל.



אם אין מסך מרכזי, ניתן להשתמש בחידון באתר קוויזיז:

https://quizizz.com/admin/quiz/5a30c864c8595117004ef463

המשתתפים מצטרפים למשחק בכתובת: join.quizizz.com
https://join.quizizz.com/

וגם כאן, ההצטרפות היא על ידי הכנסת הקוד המספרי שמופיע במסך מנהל (ניתן לנהל את המשחק גם מסלולרי)



3.

ניתן לערוך דיון סביב הדמויות ופועלן. שאלות לדוגמה:

מה מוביל אדם לסכן את עצמו בשביל כולם?

למה באמת יש סנפירים בסרטונים לכל אורך הדרך? (שימו לב שהסנפירים מודרניות ומהדור שלנו)

האם אנו מרגישים ופועלים אחרת כשאנו מכירים את ההיסטוריה של העם?

איזה ערכים ועקרונות בולטים בסיפורים?

צפירה

צפירה חדה מפלחת את האויר.
צפירה רמה, וסביבה, קול דממה דקה.
כמו כולם, אני עומד דום,
וכמקצת רעי, אני מצדיע.
יד של גבורה צמודה לגופי,
ויד החסד, אותה יד שידעה לאחוז בנשק, על מצחי,
ממשיכה את קו עיני.
עיני עצומות, מתרכזות בצפירה,
ועיני רוחי פקוחות, נסחפות בקול הדק.
אני רואה את הלוחמים הקבורים למרגלותי מסתערים נוכח אש אויב,
אני רואה אלפים רבים אחרים, נלחמים בעוז תעצומות,
אני רואה את חיילי שלי, אותם לימדתי לאחוז בנשק,
את חברי למחלקה בעזה ובלבנון,
אני רואה לילות לבנים באיו"ש,
קור חורף חודר לעצמות, ומרק מחמם מאחת השכנות,
לילות אפלים בסיורים ליד בית לחם,
כשרק האור מירושלים השכנה מבליח את החשיכה.
אני רואה את כל האתגרים מסביב,
ואת עוז רוחם של של חיילי ישראל, כפרח באביב.

הצפירה מתחילה לגווע,
אני פוקח את עיני ומביט בהמון שבא לחלוק כבוד לנופלים,
מביט ביראה, חש בחרדת הקדושה
ובליבי יודע, שיותר משצריכים הנופלים את זכרונינו,
צריכים אנו לזיכרון הצרוב בנשמתם, שיחקק בליבנו.