יום שלישי, 23 במרץ 2010

ההשלכות הכלכליות של ההתנתקות

בדיון הציבורי אודות ההשלכות של תוכנית ההתנתקות, תפס הגורם הבטחוני את עיקר הבמה. היום, במרחק של יותר מארבע שנים מתגלה הגורם הכלכלי כמשמעותי לא פחות.


כמעט בכל שבוע יוצא ארגון זה או אחר במאבק לצורך הגדלת התקציבים. ארגונים אלו יכולים להיות רשויות מקומיות או מוסדות חינוך, ארגוני נכים או קבוצות חולים. כמדינה בעלת משטר חברתי, תומכת מדינת ישראל בארגונים אלו ואחרים אך "אין הבור מתמלא מחולייתו" ותקציבה המוגבל של המדינה לא יכול כמובן לענות על הצרכים כולם. המציאות הבטחונית המיוחדת בה אנו נמצאים, נוגסת פעמים רבות גם בתקציב שכבר אושר. לצורך הדוגמא, עקב מבצע עופרת יצוקה גדלו צרכי הביטחון במליארד וחצי ₪, דבר שגרם לקיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה.


התקציב המוגבל של המדינה דורש מניעת הוצאות מיותרות ובמיוחד אם המחיר הכלכלי שלהן גבוה. השפעת הבזבוז גוברת במיוחד כאשר לא הייתה לזה הערכות. ערב הגירוש מגוש קטיף טען אריק שרון כי מחיר ההתנתקות כולה יסתכם בשניים עד שלשה מליארד ₪, סכום גדול אמנם אבל נטול השפעה של ממש על הכלכלה הישראלית. לעומת ההערכה, מתברר שהמחיר עד היום עומד של כאחד עשרה מליארד ₪, פי ארבע מהסכום המוערך תחילה. נתון זה התברר במחקר של יחידת המחקר בכנסת ולא כולל סכומים משניים שקשה לעמוד עליהם כמו דמי אבטלה, טיפולים נפשיים שונים ועוד.


לו נחשוב על השימושים האחרים בהם היה ניתן לעשות בסכום עתק זה, יתכן שהיינו מדמיינים מדינה בלי הפגנות של ארגונים חברתיים. מאידך, אם ננסה לחשב את העלות של פינוי שלוש מאות אלף מתיישבי יהודה ושומרון, כדאי כבר עכשיו לצאת לרחובות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה