לשם הגיוון והיציאה משגרת הדיונים האופפת אותנו כישראלים, הנה משהו שונה: מתכון ליין רימונים.
לפני ראש השנה התשע"ב החלטתי שאני רוצה להכין יין רימונים. מיכל התססה קטן המון רימונים מים, סוכר ושמרים. הקושי העיקרי הוא לפרק את כל הרימונים ולהפריד את הגרגירים העסיסיים מהקליפות.
נתחיל מהמתכון, אחרי חיפוש באינטרנט בחרתי במתכון פשוט עם השמטות קלות. המתכון המקורי הוא:
10 עד 15 רימונים בשלים (ממליץ אדומים מתוקים)
200 גר' שעורה.
בין 350 ל 450 גרם סוכר.
לימון אחד סחוט.
3.7 ליטר מים.
שמרי יין (אל תשתמשו בשמרי לחם, תאמינו לי זה לא יוצא טוב).
המיכל שלי מכיל 25 ליטר, אז הייתי צריך לחשב את הכמויות בהתאם. שעורה היא חמץ, אז לא יכלתי להשתמש בה, כך שנשארתי בגדול עם רימונים, מים וסוכר. החלטתי שרבע מהכמות תהיה מיץ מהרימונים, והשאר מים וסוכר כך שיהיה 24 אחוז סוכר, ואחוז האלכהול יהיה כ 12.
אחרי מאמץ ממשוך של פירוק הגרעינים וסחיטתם, הוספת המים, הסוכר והשמרים, מגיע השלב של ההמתנה. נתתי להכל (עם חלקי הפרי) לתסוס. אחרי כשבוע, סיננתי את חלקי הפרי והעברתי למיכל התססה עם שסתום. בתיאוריה, תוך חודש חודשיים היין מוכן ואז פשוט צריך לתת לו להתיישן. בפועל, הקור של בית אל (ואולי יחד עם העובדה שלא הוספתי את השעורה), גרמו לתהליך התסיסה להתארך לחצי שנה!
אחרי המתנה ממושכת, בעיקר של אשתי שלא אהבה את המיכל שהתנחל לה במטבח, העברתי אחר כבוד את היין לבקבוקים. כידוע, תהליך העברת היין לבקבוקים כולל גם לגימה והתרשמות ממה שיש. ב"ה, היין לא החמיץ, יש לו טעם של יין רימונים עדין עם צבע סמוק. אבל הוא בהחלט צעיר.
הבקבוקים הועברו למקום חשוך, שם ישהו עד שתפקע סבלנותי או עד שאחשוב שהם התבגרו מספיק.
לפני ראש השנה התשע"ב החלטתי שאני רוצה להכין יין רימונים. מיכל התססה קטן המון רימונים מים, סוכר ושמרים. הקושי העיקרי הוא לפרק את כל הרימונים ולהפריד את הגרגירים העסיסיים מהקליפות.
נתחיל מהמתכון, אחרי חיפוש באינטרנט בחרתי במתכון פשוט עם השמטות קלות. המתכון המקורי הוא:
10 עד 15 רימונים בשלים (ממליץ אדומים מתוקים)
200 גר' שעורה.
בין 350 ל 450 גרם סוכר.
לימון אחד סחוט.
3.7 ליטר מים.
שמרי יין (אל תשתמשו בשמרי לחם, תאמינו לי זה לא יוצא טוב).
המיכל שלי מכיל 25 ליטר, אז הייתי צריך לחשב את הכמויות בהתאם. שעורה היא חמץ, אז לא יכלתי להשתמש בה, כך שנשארתי בגדול עם רימונים, מים וסוכר. החלטתי שרבע מהכמות תהיה מיץ מהרימונים, והשאר מים וסוכר כך שיהיה 24 אחוז סוכר, ואחוז האלכהול יהיה כ 12.
אחרי מאמץ ממשוך של פירוק הגרעינים וסחיטתם, הוספת המים, הסוכר והשמרים, מגיע השלב של ההמתנה. נתתי להכל (עם חלקי הפרי) לתסוס. אחרי כשבוע, סיננתי את חלקי הפרי והעברתי למיכל התססה עם שסתום. בתיאוריה, תוך חודש חודשיים היין מוכן ואז פשוט צריך לתת לו להתיישן. בפועל, הקור של בית אל (ואולי יחד עם העובדה שלא הוספתי את השעורה), גרמו לתהליך התסיסה להתארך לחצי שנה!
אחרי המתנה ממושכת, בעיקר של אשתי שלא אהבה את המיכל שהתנחל לה במטבח, העברתי אחר כבוד את היין לבקבוקים. כידוע, תהליך העברת היין לבקבוקים כולל גם לגימה והתרשמות ממה שיש. ב"ה, היין לא החמיץ, יש לו טעם של יין רימונים עדין עם צבע סמוק. אבל הוא בהחלט צעיר.
הבקבוקים הועברו למקום חשוך, שם ישהו עד שתפקע סבלנותי או עד שאחשוב שהם התבגרו מספיק.
אם אני לא טועה, שמרים הם גם חמץ.
השבמחקומה הבעיה עם חמץ בכלל???
שמרים הם לא בהכרח חמץ, אני מניח ששמרי יין גדלים על סוכר ולא על דגן.
השבמחקהבעיה עם חמץ כמובן היא פסח, אם היין חמץ צריך למכור אותו כל שנה מחדש (וגם יש אנשים שלא סומכים על המכירה).
חמץ בפסח הוא דאורייתא - אז ברור שקשה לסמוך על המכירה (ספק דאורייתא לחומרא).
השבמחקאבל, חמץ שעבר עליו הפסח הוא דרבנן - אז למה לא לסמוך על המכירה (ספק דרבנן לקולא)???