סגולה צבאית

פעמים רבות אני שומע או קורא על סגולות שונות. בימים אלו בדיוק עלוני השבת מוצפים במודעות ליין סגולה (מודעות עם רקע בצבע תורכיז) והנושא מתעורר במיוחד לקראת ל"ג בעומר.

המסגרת הצבאית, לפחות בראייה שלי, מספקת מסגרת מצויינת לדיון בנושא זה מכמה סיבות:

א. תמיד יש את החייל ההוא שיש לו איזה קמיע לעבור את בוחן המסלול והוא אכן עובר.

ב. תמיד יש את החייל ההוא שיש לו קמיע לעבור את בוחן מסלול והוא לא עובר.

ג. כמעט לכל אמא של חייל יש איזה סגולה או קמיע שהיא משתמשת בו כדי שבנה יחזור בשלום.

ד. המשפט האלמותי שכל טירון מתחיל כבר יודע בעל פה (המשפט בהמשך).

ה. והכי חשוב, שירתתי בגבעתי, כך שאני לא יכול לומר משהו נגד סגול וסגולה...

אפשר לשאול שאלות רבות על הסגולות: האם זה טוב או רע? פסיכולוגי או אמיתי? יהודי או דרכי אמורי? מה המקור שלהם? האם הם מדברי קבלה, מומצאות על ידי השכנה של הסבתא או שנובעות מהבנה מוטעית של דברי ראשונים? כאן נעלה רק את הנקודה הצבאית, המוטו שמזדמזם בכל בסיס ובכל מוצב "הכל בראש".

בתור חפ"ש, שתי מילים אלו היו שתי המילים המעצבנות ביותר ששמעתי. (אגב, יש צמד מילים מעצבן יותר, "יש'ך שבת" אבל ב"ה לא שמעתי אותן). בכל פעם שהיה קשה, המסע ארוך מידי, המשקל גדול מידי או שסתם קשה להשחיל מאה כדורים במקבץ חמש, תמיד היה את המ"כ ההוא שהפטיר "הכל בראש" והלך כלעומת שבא. עם הזמן ובעיקר מאז שאני עצמי נהייתי למ"כ, נוכחתי באמת הרבה שבמילים אלו. הי לי חיילים שמראש אמור לעצמם שזה קשה, מבאס או משעמם עד מוות ואכן הם התקשו בביצוע המשימות. חיילים אחר היה אופטימיים יותר וידעו שאם צריך, אפשר ואכן הצליחו יותר. כדי למנוע ספק אדגיש שלא היה בהכרח הבדל בכושר שלהם והיו חיילים שפעמים נהגו כך ופעמים אחרת.

אחרי השחרור נמשכתי לתחום הפסיכולוגיה ונפגשתי עם שיטה מובנית של מה שכבר חשתי לפני כן. מספר תיאוריות מדגישות את החשיבה והציפיות שלנו כמשפיעות על ההתנהגות ויש עוד יותר דרכי טיפול וסדנאות בכיוון זה. ההסבר השיטתי הבהיר לי התנהגויות רבות בהן נתקלתי בצבא ובאזרחות. השאלה היחידה שנותרה לי היא מדוע אותם תיאורטיקנים נצרכו לשנות לימוד ארוכות וספרים רבים בעוד שבצבא די בכמה ימים ובשתי מילים, אך אין זה מקומה של שאלה זו.

ועכשיו לסגולות. כפי שאמרתי, כחייל גבעתי לשעבר שקולות חבריו החילוניים השרים מעוז צור ("הוציא את הסגולה") עדיין מהדהד באוזניו, אני לא אכתוב נגד הסגולות.עם זאת, חשוב מאוד לכתוב כיצד חלק גדול מהן פועלות. כמעט בכל ויכוח על עין הרע, סגולות וכדומה מישהו מנפנף בתוספות האומרים שרק מי שחושש מזוגות (שד שפוגע בדברים זוגיים) נפגע מזה. אז מה, אין כזה שד? דורות של אנשים טעו? את השד עצמו לא ראיתי, אבל ברור שהוא קיים, בראש...

החידוש של תוספות שנלמד עד אחרות החיילים, הוא ששד בראש משפיע לא פחות משד אמיתי. אם רמות שונות של ההתנהגות, בין זו שאנו קוראים לה רצונית ובין זו שאנו רואים בה אוטומטית, מושפעים מהחשיבה, הרי שבהחלט שד בראש יכול לעורר מהומות.

כולם כמעט מכירים את הקשר הזה של חשיבה > התנהגות, ההבדל בין האנשים קשור לאופן ההתייחסות. המשכילים יתקפו מחשבו שונות בצורה חזיתית. אחד יאמר שאין שדים, השני יטען שזה הומצא על ידינו כדי לספק עניין ושלישי יסביר שזה ביטוי לחרדה עמוקה. להמון העם לעומת זאת, יש דרך פשוטה יותר, במקום לתקוף את המחשבות כדי שהם לא ישפיעו לרעה, מטים אותם בצורה עדינה. יש שד, אבל הוא לא נכנס בדלת שבמשקופו יש פרסה, יש עין הרע אבל טפו טפו טפו, זה לא פוגע בי...

הגאוניות שבסגולות היא הפעולה האמיתית, גם אם לא מודעת על עמדה וההתנהגות. אם לדוגמא עד עכשיו למישהו היו עכבות מלהתחתן, הוא שתה יין מהכוס של החתן וזו כידוע סגולה בדוקה ומנוסה לזיווג, עכשיו הוא מרגיש טוב יותר וגם ההתנהגות שלו תהיה פתחוה יותר ומוכנה להתחתן.

לסיכום, סגול לא יורד במים (גם אחרי שנים), גם אם אין אמת בסגולות, אין זה אומר שהן לא עובדות.

עצמאות של פטישים

"אז איפה אתם בליל העצמאות?"
"יוצאים לבמות בעיר?"
"קנית כבר ספריי ופטיש אויר?"
"לי יש מרסס דור 3, הבקבוק מתמלא ומחובר למצלמה שמצלמת את הקורבן".
"איזו להקה תהיה בבימה המרכזית?
"יש זיקוקים?"

"וביום? מנגל בגן הלאומי?"
"הולך לבסיס צה"ל? עזוב! יש פקקים, בוא אלי, נשב על איזה בירה וסטייק".

לפני שהבנתי את המשמעות של הדגל, שאלתי את סבא וסבתא שלי, ממקימי המדינה, למה תולים דגל על כל עמוד חשמל. קיבלתי תשובה מאוד פשוטה, זה כמו נר ששמים בעוגת יומהולדת. התשובה מצאה חן בעיני, אבל דבר אחד לא הבנתי, אם המדינה עדיין לא בת חמישית (זה היה ממזמן...), איך זה שאני רואה יותר מחמישים דגלים...


לו הייתי המדינה, מעניין איך הייתי רוצה שיחגגו את העצמאות שלי. ילד שיש לו יומהולדת, שמים אותו על כיסא ומביאים לו עוגה עם נרות. אני חושב שבתור מדינה גם ייתי רוצה משהו בסגנון, משהו רומנטי כזה, נר חדש על כל שנה עם הידיעה שכל נר נוסף לא מראה על זקנה אלא על בגרות. בתור מדינה הייתי רוצה איזה מתנה מיוחדת, כזו שאף אחד לא מקבל, גם לא המדינה השכנה.
מצד שני, לו הייתי המדינה, מה היה עוזר לי עודת יומהולדת או מתנה, ממתי מדינה יכולה לאכול? אבל אם כבר, גם נרות לא יכולים להרשים יותר מידי מדינה אז למה תולים דגלים?
 
יכול להיות שבכלל טעיתי בהבנה של יום העצמאות, זה לא יומהולדת למדינה אלא לנו האזרחים שזכינו למדינה עצמאית. האמת, זה אפילו הסבר די משכנע, אבל אם יש לי הזכות לעצמאות, למה דופקים לי על הראש או מרססים אותי בשלג לבן אם בסך הכל התבלבלתי ועברתי במרכז העיר?
איך בכלל החגיגות בעיר או המנגלים מסמלים את העצמאות? מה, לא יכלנו ללכת לאופרה טובה בגרמניה לפני המלחמה? אי אפשר לעשות איזה סטייק טוב גם באוסטרליה? ומה, באמת תל אביב זה המקום היחיד בעולם עם פקקים?
ואם אני יכול לחגוג עצמאות במקום אחר, למה בכלל צריך יום עצמאות? למה לא לעשות פשוט יום חופש בלי כל הכסף שמתבזבז על אומנים מהשורה הראשונה ועד האחרונה או על זיקוקים שאני לא מצליח לצלם כי בדיוק אז נגמרת לי הבטרייה?
אני לא רוצה להישמע חס וחלילה כרומס את כל ערכי הציונות עליהם חונכתי, אני פשוט דורך על כמה יבלות. כלעצמי אני חוגג את העצמאות שהעניקה לי המדינה, הזכות להיות כמו כולם ואז לקטר על זה.

שיהיה לכולנו יום עצמאות שמח

וכן, אני מקווה שיום אחד נבין את הזכות שלנו לעצמאות יהודית ואז גם נחגוג את זה בצורה טובה יותר.

הביצה והתרנגולת של החיים

כשהייתי קטן, מבוגר אחד שאל אותי מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. מבלי לחשוב יותר מידי, עניתי שברור שהתרנגולת קדמה, אחרת מי הטיל את הביצה? ואז, בחיוך של מנצח שאל המבוגר "אז מי הטיל את הביצה"?


גם אחרי שנים, אני עדיין חושב שהתרנגולת קדמה, שכן מי דגר על הביצה, מי האכיל את התרנגולת או סיפר לה סיפור לפני השינה? אבל בחיים, בעיקר אלו של המבוגרים, פעמים רבות אני מוצא את עצמי שואל מי קדם למה ואם לא היתה ביצה, האם הייתה תרנגולת?

כך למשל בפסיכולוגיה ובהתנהגות אנשים. כסטודנט לפסיכולוגיה, למדתי את כל מה שכמעט כל בן תרבות מכיר בתיאוריה של פרויד, הלא מודע, תסביך אדיפוס, פליטות קולמוס והליבידו שמתבטא בעיקר במין. כמו כל אדם, התחלתי להעביר את התיאוריה למעשה ולנתח פעולות שונות של אנשים. ואז פתאום עולה השאלה, רגע, זה בכלל נכון?

נעצור רגע כדי להסביר. למרות שהתיאוריה של פרויד היא לא תיאוריה מדעית אנו מסבירים הרבה דברים על ידה וכך גם הגיוני לעשות, אם התיאוריה מסבירה, אז למה לא להשתמש בה? עם זה אין לי בעיה, השאלה שטורדת אותי היא מה קדם למה, ההתנהגות או ההסבר?

האם יתכן שלפליטת פה אין כל משמעות פסיכולוגית אבל בגלל התיאוריה נייחס לה חשיבות ונבנה עליה תילי תילים של הסברים? האם יתכן שחלום זה בסך הכל ערבוב הרעיונות והתחושות של היום הקודם ולא הצצה לנבכי הנפש וללא מודע?

יותר מזה, אולי החיים שלנו בכלל לא סובבים סביב מין אבל רק בגלל התיאוריה הם פתאום נהיו כאלה? אולי תסביך אדיפוס זה סתם מעשייה רומאית עתיקה ובגללה כל רווק מבוגר מקבל תסמינים אלו? בקיצור, האם התיאוריה מסבירה את ההתנהגות או שאנחנו מתנהגים לפי התיאוריה? אולי בלתי אפשרי לענות על זה, אז בפעם הבאה שאראה ילד, אשאל אותו מי קדם, הביצה או התרנגולת...