יום ראשון, 11 באפריל 2010

הביצה והתרנגולת של החיים

כשהייתי קטן, מבוגר אחד שאל אותי מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. מבלי לחשוב יותר מידי, עניתי שברור שהתרנגולת קדמה, אחרת מי הטיל את הביצה? ואז, בחיוך של מנצח שאל המבוגר "אז מי הטיל את הביצה"?


גם אחרי שנים, אני עדיין חושב שהתרנגולת קדמה, שכן מי דגר על הביצה, מי האכיל את התרנגולת או סיפר לה סיפור לפני השינה? אבל בחיים, בעיקר אלו של המבוגרים, פעמים רבות אני מוצא את עצמי שואל מי קדם למה ואם לא היתה ביצה, האם הייתה תרנגולת?

כך למשל בפסיכולוגיה ובהתנהגות אנשים. כסטודנט לפסיכולוגיה, למדתי את כל מה שכמעט כל בן תרבות מכיר בתיאוריה של פרויד, הלא מודע, תסביך אדיפוס, פליטות קולמוס והליבידו שמתבטא בעיקר במין. כמו כל אדם, התחלתי להעביר את התיאוריה למעשה ולנתח פעולות שונות של אנשים. ואז פתאום עולה השאלה, רגע, זה בכלל נכון?

נעצור רגע כדי להסביר. למרות שהתיאוריה של פרויד היא לא תיאוריה מדעית אנו מסבירים הרבה דברים על ידה וכך גם הגיוני לעשות, אם התיאוריה מסבירה, אז למה לא להשתמש בה? עם זה אין לי בעיה, השאלה שטורדת אותי היא מה קדם למה, ההתנהגות או ההסבר?

האם יתכן שלפליטת פה אין כל משמעות פסיכולוגית אבל בגלל התיאוריה נייחס לה חשיבות ונבנה עליה תילי תילים של הסברים? האם יתכן שחלום זה בסך הכל ערבוב הרעיונות והתחושות של היום הקודם ולא הצצה לנבכי הנפש וללא מודע?

יותר מזה, אולי החיים שלנו בכלל לא סובבים סביב מין אבל רק בגלל התיאוריה הם פתאום נהיו כאלה? אולי תסביך אדיפוס זה סתם מעשייה רומאית עתיקה ובגללה כל רווק מבוגר מקבל תסמינים אלו? בקיצור, האם התיאוריה מסבירה את ההתנהגות או שאנחנו מתנהגים לפי התיאוריה? אולי בלתי אפשרי לענות על זה, אז בפעם הבאה שאראה ילד, אשאל אותו מי קדם, הביצה או התרנגולת...

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה