אני בטוח שכל מי שמנוי על דואר ספאם, רשום ברשת חברתית או מכור לקריאת הפוליטיקה בעיתונים ובאינטרנט נפגש עם דיונים על מותו של השמאל והצורך בהקמת שמאל לאומי חדש. סיבות רבות נתנו הוגי דעות שונים לתהליך זה, החל מתהליך אינדיבידואציה ועד קריסת הקפיטליזם. באמצע ניתן למצוא הסברים כמו זליגה לערכים שאינם שמאלנים, הקצנת הערכים השמאלנים או פשוט שחיתות אישית של המנהיגים.
כדרכה של תיאוריה, כל גישה טוענת לעשייה הנובעת מהסיבות שהועלו וכדרכם של גישות שונות, גם כאן נשארים הפעילים אובדי עצות למראה שלל הפעילויות הנחוצות שחלקן סותרות אחת את רעותה.
אחת הגישות ואולי המעניינת שבכולן קוראת להקמתו של תנועת שמאל לאומי חדשה. תנועה זו שדרכה עדיין אינה סלולה כל צרכה קוראת לשילוב מעניין בין שני דברים שכיום נראים לנו שונים כל כך, מצד אחד היא קוראת לחיזוק הרגש והעשייה הלאומית ומצד שני היא מתהדרת בערכי השמאל שאם אינו מתנכר מהביטוי לאומי, הרי שלפחות הוא סולד מכך פן חלילה יחשב כלאומני (ועדיין לא ירדתי לעומק ההבדל שבתוספת האות האחת).
שאלה שמטרידה רבים, בעיקר הוגי התנועה והכותבים הפוליטיים היא האם תנועה זו אכן תצמח ואם כן, מה יהיה סופה.
כיוון שאיני נביא ואף איש שמאל אינני, לא אנסה לנבא את העתיד או להיכנס לפרטי הפרטים של אותו רעיון, אך כמדומני שכמו בכל דיון מעמיק, גם כאן אין להתייחס לביטוי חיצוני של תופעה אלא לנסות ולעמוד על המקור שלה.
בשנים עברו, היו לאנשי השמאל ערכים מובהקים בהם דגלו. כל קומוניסט ידע שהוא דוגל בשוויון לכולם וידע אף לומר מהו שוויון. עם השנים ובעקבות קשיים שהציבה המציאות, אבדו הערכים החיוביים את מקומם ותחתיהם באו אי הערכים. הפילוסופיה כמניעה כל תרבות מחשבתית המציאה את הפלורליזם שעיקרה ההנחה שאין אמת מוחלטת ועל כן יש מקום לכל הדעות, אפילו הן סותרות ומשנתנה הבמה לכל הדעות ממילא אין טעם לדבוק בדעה אחת.
הפיכה מחשבתית זו גרמה לכך שבסופו של דבר לא דגל עוד השמאלן בעמדה כלשהיא אלא התנגד לעמדה אחרת. האידיאלים לא הוגדרו עוד בצורה חיובית אלא בצורה שלילית. גם אם לכל מחשבה היה ביטוי מעשי שעיקרו היה עשייה למען משהו, הרי שהוא נבע, גם אם בצורה לא מודעת להתנגדות לרעיון אחר. את הרצון לחיות חיי חופש תפסה השנאה לחרדים וההתנגדות למתנחלים החליפה את הרצון לשוויון בין יהודים וערבים. כשהמציאות הוכיחה ששלום אינו אפשרי ושנסיגות לא מקדמות תהליך, הפכה המטרה להיות "החזרת המתנחלים לארץ" והתנגדות לרעיון שארץ ישראל שלנו.
שינוי תפיסה זה גרם לכמה אבסורדים שלעיתים אף מעלים חיוך מריר, אנשים הנלחמים למען מסתננים המגיעים לארץ מוכנים במחי יד לגרש ילדים מבתיהם שבהתנחלויות, חיצים רבים מופנים כנגד הציבור החרדי על אי גיוסו בעוד שבתל אביב ישנם כארבעים אחוזי השתמטות ואולי המגוחך שבהכל הוא שאותם היוצאים בקריאות גדולות לחזק את צבא העם ולגייס את כולם, תוקפים את צה"ל על כל פעילות הגנה על העם.
אולם, מות הרוח של השמאל לא נבעה מהאבסורדים שנוצרו ממצב של דגילה בחוסר אידיאליזציה אלא מתוצאה ישירה של הליך זה. אדם לא יכול לדבוק לאורך זמן ברעיון של "אין" והוא תמיד יחפש משהו שהוא "יש". אם תפיסת עולם מציגה רעיונות אבל ביסודה העמוק היא מושתתת על רעיון של שלילת תפיסת עולם אחרת, הרי שסופה לקרוס. זהו כלל אנושי פשוט, אנו תמיד מחפשים משהו להיאחז בו ואף אחד לא מחזיק באוויר.
כבני אנוש, אין אנו יכולים לדעת האם יקום שמאל חדש או לא, האם הוא יסחוף אנשים או לא, אך דווקא כבני אנוש המכירים את טבענו אנו יודעים שאם התנועה לא תציב את ערכיה בצורת החיוב, הרי שסופה קצוב מראש.
כדרכה של תיאוריה, כל גישה טוענת לעשייה הנובעת מהסיבות שהועלו וכדרכם של גישות שונות, גם כאן נשארים הפעילים אובדי עצות למראה שלל הפעילויות הנחוצות שחלקן סותרות אחת את רעותה.
אחת הגישות ואולי המעניינת שבכולן קוראת להקמתו של תנועת שמאל לאומי חדשה. תנועה זו שדרכה עדיין אינה סלולה כל צרכה קוראת לשילוב מעניין בין שני דברים שכיום נראים לנו שונים כל כך, מצד אחד היא קוראת לחיזוק הרגש והעשייה הלאומית ומצד שני היא מתהדרת בערכי השמאל שאם אינו מתנכר מהביטוי לאומי, הרי שלפחות הוא סולד מכך פן חלילה יחשב כלאומני (ועדיין לא ירדתי לעומק ההבדל שבתוספת האות האחת).
שאלה שמטרידה רבים, בעיקר הוגי התנועה והכותבים הפוליטיים היא האם תנועה זו אכן תצמח ואם כן, מה יהיה סופה.
כיוון שאיני נביא ואף איש שמאל אינני, לא אנסה לנבא את העתיד או להיכנס לפרטי הפרטים של אותו רעיון, אך כמדומני שכמו בכל דיון מעמיק, גם כאן אין להתייחס לביטוי חיצוני של תופעה אלא לנסות ולעמוד על המקור שלה.
בשנים עברו, היו לאנשי השמאל ערכים מובהקים בהם דגלו. כל קומוניסט ידע שהוא דוגל בשוויון לכולם וידע אף לומר מהו שוויון. עם השנים ובעקבות קשיים שהציבה המציאות, אבדו הערכים החיוביים את מקומם ותחתיהם באו אי הערכים. הפילוסופיה כמניעה כל תרבות מחשבתית המציאה את הפלורליזם שעיקרה ההנחה שאין אמת מוחלטת ועל כן יש מקום לכל הדעות, אפילו הן סותרות ומשנתנה הבמה לכל הדעות ממילא אין טעם לדבוק בדעה אחת.
הפיכה מחשבתית זו גרמה לכך שבסופו של דבר לא דגל עוד השמאלן בעמדה כלשהיא אלא התנגד לעמדה אחרת. האידיאלים לא הוגדרו עוד בצורה חיובית אלא בצורה שלילית. גם אם לכל מחשבה היה ביטוי מעשי שעיקרו היה עשייה למען משהו, הרי שהוא נבע, גם אם בצורה לא מודעת להתנגדות לרעיון אחר. את הרצון לחיות חיי חופש תפסה השנאה לחרדים וההתנגדות למתנחלים החליפה את הרצון לשוויון בין יהודים וערבים. כשהמציאות הוכיחה ששלום אינו אפשרי ושנסיגות לא מקדמות תהליך, הפכה המטרה להיות "החזרת המתנחלים לארץ" והתנגדות לרעיון שארץ ישראל שלנו.
שינוי תפיסה זה גרם לכמה אבסורדים שלעיתים אף מעלים חיוך מריר, אנשים הנלחמים למען מסתננים המגיעים לארץ מוכנים במחי יד לגרש ילדים מבתיהם שבהתנחלויות, חיצים רבים מופנים כנגד הציבור החרדי על אי גיוסו בעוד שבתל אביב ישנם כארבעים אחוזי השתמטות ואולי המגוחך שבהכל הוא שאותם היוצאים בקריאות גדולות לחזק את צבא העם ולגייס את כולם, תוקפים את צה"ל על כל פעילות הגנה על העם.
אולם, מות הרוח של השמאל לא נבעה מהאבסורדים שנוצרו ממצב של דגילה בחוסר אידיאליזציה אלא מתוצאה ישירה של הליך זה. אדם לא יכול לדבוק לאורך זמן ברעיון של "אין" והוא תמיד יחפש משהו שהוא "יש". אם תפיסת עולם מציגה רעיונות אבל ביסודה העמוק היא מושתתת על רעיון של שלילת תפיסת עולם אחרת, הרי שסופה לקרוס. זהו כלל אנושי פשוט, אנו תמיד מחפשים משהו להיאחז בו ואף אחד לא מחזיק באוויר.
כבני אנוש, אין אנו יכולים לדעת האם יקום שמאל חדש או לא, האם הוא יסחוף אנשים או לא, אך דווקא כבני אנוש המכירים את טבענו אנו יודעים שאם התנועה לא תציב את ערכיה בצורת החיוב, הרי שסופה קצוב מראש.
כל הפוסל...
השבמחקנראה לי שהתמקדת בשלילי אצל השמאל וכך הגעת למסקנה שעבר זמנם.
לא יזיק לנסות לחשוב מה כן תתרום תנועה כזו, ובמקום להספיד אותה טרם לידתה, להציע איך אתה רואה אותה כך שתחיה לאורך ימים ושנים.
ראשית, אכן התמקדתי בשלילי אבל לא מתוך הנחה שאין מה ללמוד מהם אלא מתוך דיון ממוקד בתנועה עצמה. אם נמשיך את הקו שלהם, אני חושב שלא יזיק ללמוד גם לשלול, לפעמים צריך לדעת שמשהו לא נכון ולומר זאת בפה מלא (לא כמו פלורליסטי שכאילו נותן מקום לכל דבר).
השבמחקדבר שני, לאחר שלכנס היסוד של השמאל הלאומי הגיעו רק קצת יותר מאלף איש למרות הבאת זמרים ועוד, זמנם לא עבר פשוט כי הוא עדיין לא הגיע.