משחר ימי הפילוסופיה (כלומר, ממתי שאריסטו עוד היה צעיר וטיפש), התלבטו הפילוסופים בשאלות סביב אלוקים והזמן. למשל, אם אלוקים יודע מה שיהיה, איך זה משאיר אפשרות לבחירה? או "אם הידיעה של אלוקים משתנה לפי מה שקורה, ואנחנו מגדירים את אלוקים כשכל פשוט (תשאלו את אריסטו מה הכוונה), אז האלוקים בעצמו משתנה כל הזמן, אבל זה לא יתכן כי אין שינוי באלוקים".
אפשר לדמיין את הפילוסופים שוכבים להם באמבטיה, חושבים עד שעולים על איזה רעיון לפיו יתכן בחירה למרות ידיעת האל, או שהנתונים הפילוסופים העמוקים מחייבים שהעולם קדמון, שלאלוקים (שהפילוסופים מניחים את קיומו) אין יכולת חשיבה, רצון או עשייה. ברגע שהרעיון מנצנץ במוחם הם כמובן קופצים מהאבטיה בחדווה, צועקים הוריקה ברחובות העיר ומובאים אל המלך (שלפעמים נחשב לאל) כדי שיוכלו להסביר לו מדוע צעדו ערומים ברחוב ושבעצם המלך לא אמור לדעת מזה, כי אם הוא יידע, נמצא שיש שינוי ברצונו ולא ייתכן שינוי במלך - אל.
כל זה קרה עד שבא איינשטיין.
במשפט מזהיר שחלקו פיזיקאלי ורובו פילוסופי, איינשטיין מאחד את מימד הזמן עם שלושת מימדי החומר. תורת היחסות טוענת בין השאר שהזמן לא פועל על כל הגופים בשווה. יוצא לפי זה שהמושג המופשט של זמן קשור בקשר הדוק למימדים גשמיים כמו מיקום, גודל ומשקל.
חקר האטום לא מעסיק את רובנו, שום דבר בחיים שלנו לא ישתנה אם חלקיק פלוני טס במהירות של 10 מאכך, המסה שלו עלתה פי שבע והזמן משפיע עליו בצורה איטית יותר. לעומת זאת, שאלות פילוסופיות כן מעסיקות אותנו, לפחות במקלחת. אז אם אי אפשר להגדיר את האלוקים בצורה ובמושגים של חומר, גם מושג הזמן לא חל עליו. השאלה איך אלוקים יודע מה שיהיה ואיך יש לי בחירה למרות מה שהוא יודע כלל לא נכונות, כי האלוקים לא נתפס כלל במושגים של זמן. כמו שאי אפשר לשאול אם מלפפון יותר ירוק או יותר ארוך, כך גם אין היגיון לוגי בכל שאלה שמערבת מציאות אלוקית ומציאות פיזית.
אז איינשטיין, עשית מהפך ברמה הפילוסופית והדתית, אני רק מקווה שלא חשבת על זה במקלחת.
אפשר לדמיין את הפילוסופים שוכבים להם באמבטיה, חושבים עד שעולים על איזה רעיון לפיו יתכן בחירה למרות ידיעת האל, או שהנתונים הפילוסופים העמוקים מחייבים שהעולם קדמון, שלאלוקים (שהפילוסופים מניחים את קיומו) אין יכולת חשיבה, רצון או עשייה. ברגע שהרעיון מנצנץ במוחם הם כמובן קופצים מהאבטיה בחדווה, צועקים הוריקה ברחובות העיר ומובאים אל המלך (שלפעמים נחשב לאל) כדי שיוכלו להסביר לו מדוע צעדו ערומים ברחוב ושבעצם המלך לא אמור לדעת מזה, כי אם הוא יידע, נמצא שיש שינוי ברצונו ולא ייתכן שינוי במלך - אל.
כל זה קרה עד שבא איינשטיין.
במשפט מזהיר שחלקו פיזיקאלי ורובו פילוסופי, איינשטיין מאחד את מימד הזמן עם שלושת מימדי החומר. תורת היחסות טוענת בין השאר שהזמן לא פועל על כל הגופים בשווה. יוצא לפי זה שהמושג המופשט של זמן קשור בקשר הדוק למימדים גשמיים כמו מיקום, גודל ומשקל.
חקר האטום לא מעסיק את רובנו, שום דבר בחיים שלנו לא ישתנה אם חלקיק פלוני טס במהירות של 10 מאכך, המסה שלו עלתה פי שבע והזמן משפיע עליו בצורה איטית יותר. לעומת זאת, שאלות פילוסופיות כן מעסיקות אותנו, לפחות במקלחת. אז אם אי אפשר להגדיר את האלוקים בצורה ובמושגים של חומר, גם מושג הזמן לא חל עליו. השאלה איך אלוקים יודע מה שיהיה ואיך יש לי בחירה למרות מה שהוא יודע כלל לא נכונות, כי האלוקים לא נתפס כלל במושגים של זמן. כמו שאי אפשר לשאול אם מלפפון יותר ירוק או יותר ארוך, כך גם אין היגיון לוגי בכל שאלה שמערבת מציאות אלוקית ומציאות פיזית.
אז איינשטיין, עשית מהפך ברמה הפילוסופית והדתית, אני רק מקווה שלא חשבת על זה במקלחת.
The physics of today, as I observe from a distance, has evidence in experimaentation that there is a stratum of interaction that is above time and space. Einstein's philosophy I think is already quite outdated.
השבמחקIn fact there's much theorizing - not in 4 dimensions any more, but in 10 or 26 dimensions!
We've come a long way in the last 100 years, from the Rutherford nucleus, to electrons, protons and neutrons, to quarks, muons and what not.
But to even think that G-d can be somehow discussed in physical terminology - if that was your point, just seems absurd to begin with! Everything physical has a spiritual source, but not everything spiritual has its physical counterpart - especially the highest level of spirituality
Kol tuv!