לטפל בתג מחיר מהשורש!

בעקבות ארועי תג מחיר וסערה התקשורתית, פניתי במכתב לרוה"מ. המכתב גם התפרסם במקור ראשון (כט' כסליו, 25 לדצ'). אתם מוזמנים לקרוא, לחשוב ולהגיב.

לכבוד

ח"כ בנימין נתניהו

ראש הממשלה

שלום רב,

אני פונה אליך כאזרח ישראלי ותושב יהודה ושומרון. כמו רבים, אני מביט בדאגה אל ארועי "תג מחיר" שבימים האחרונים ותמה לאן יובילו אותנו ארועים אלו. אני מאמין שראשי הציבור מכוונים את המושכות בהיותם בעלי ראייה כללית ואמצעי פעולה ועל כן חשוב לי שמכתב זה יגיע אליך ולא רק אל מי מעוזריך.

השיח הציבורי כפי שהשתקף בתקשורת ובדברי חכים ושרים היה נגד נערי הגבעות ולעיתים נגד המתנחלים בכלל. מבין כל הדיבורים, לא שמעתי ולו גורם בכיר אחד ששאל מאין הגיעה התנהגות זו והציע הסבר אחר מלבד הסתה של רבנים. כמי שלומד פסיכולוגיה ומודע גם לנושאים סוציולוגיים, אבקש להביא בפניך תמונה מורכבת יותר.

ראשית, כמתיישב, אבקש לתאר בפניך את תחושת התסכול שיש בקרב רבים מהמתיישבים ומטבעו של עולם, התסכול מתבטא ברוח הנעורים. כמעט כל שבוע ישנה התנכלות של ערבים או גורמי צבא למתיישבים מבלי שהדבר מובא לתקשורת ומבלי שזוכה למענה מספק מצד גורמי האכיפה. בין הארועים: עקירת כרמים בבנימין וביהודה, שרפת בית כנסת ביפו ובעכו ושרפת ציוד של תלמידי ישיבה בעכו, זריקת אבנים בכבישי יו"ש והפגנות אלימות כמעט מידי שבוע של ערבים המגובים באנרכיסטים מהשמאל. מצד הצבא ישנו משחק חתול ועכבר מתמיד של הריסת פחונים ומעצר נערים כששיא התסכול ארע בשבוע שעבר בעת ששר הביטחון פוצץ משא ומתן נוגע לרמת גלעד והורה על הרס המקום. אני מניח שעובדה אחרונה זו ידועה לך היטב ולמרות שבסופו של דבר ההרס נמנע, כנראה בעזרתך, המתח והתסכול בקרב המתיישבים נשאר.

תאוריית התסכול תוקפנות של דולארד, תיאוריה מוכרת בעולם הפסיכולוגיה גורסת שתסכול גורר תוקפנות. לפי תיאוריה זו מובן מאוד מדוע התסכול הרב הנוצר בקרב נערי יהודה ושומרון גורר ארועים אלימים. דבר זה נכון במיוחד לאור התחושה כי לא ניתן לתת פורקן אחר לתסכול כמו מחאה המגובה בתקשורת, כי התקשורת הכללית מתעלמת לרוב מגורמי התסכול.

דבר שני, ידוע שבכל קבוצה ישנה קבוצת שוליים וככל שקבוצה יותר רחבה והטרוגנית, כך גם גדלה קבוצת השוליים. במקרים רגילים, המדינה בשיתוף עם המועצות המקומיות, גורמי הרווחה והחינוך מנסים לקדם תוכנית לטיפול בנוער חסר מסגרת והכוונת הכוחות הטמונות בו לאפיקים חיוביים. גישה חיובית זו פסחה כנראה על יהודה ושומרון ובייחוד על הנוער המכונה "נוער הגבעות". במקום לנסות ולטפל בבעיה כפי שמקובל בחברה רגילה, נשמעו קולות על הגדרתם כארגון טרור ומשהדבר לא התאפשר משפטית, הורית להגביר כנגדם את האכיפה. כך במקום לפתור את הבעיה, נוסף עוד שמן תסכול למדורה הגדולה ממילא.

נקודות אלו מחדדות את אחריותה הרבה של הממשלה, ואחריותך כראש הממשלה ליישוב הבעיה בדרך ראויה. איני מסיר אחריות מגורמים מקומיים, אך "בעל המאה הוא בעל הדעה". כמי שמצטייר באדם אמיתי וערכי, אדם השואף להביא את המדינה אל עתיד טוב יותר, חובה עליך לא ליפול בפח של השמאל אלא לראות את הנושא בראייה כללית ולהתייחס אליו בהתאם.

בעת כזאת מצופה ממך לדבוק באמת ובצדק, לא ליבוש כנגד המלעיגים כי בסופו של דבר, הצדק ינצח.

חזק ואמץ.

ישראל וונדי

בית אל

הדרת נשים מהמרחב

ראש הממשלה והנשיא התבטאו אמש בתקיפות כנגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, אבל מסתבר שבחברה הישראלית יש הדרת נשים מהמרחב בכלל. מדובר בלפחות שתי תופעות שלא תופסות כותרות גדולות ובוודאי שלא פעילות מעשית כנגדן.

על התופעה הראשונה שמעתי מידי פעם ובעקבות מקרה שנתקלתי בו אתמול, ראיתי שיש צורך בהצפת הנושא. אישה בעלת תואר ראשון, נשואה ואם לילדים נסתה להתקבל לעבודה. להפתעתה, התברר שיש לה קושי רב לא בגלל כישוריה אלא בגלל שהיא אישה ואם לילדים. רוב השאלות בראיון עסקו במצבה המשפחתי ולא בכישוריה. מברורים שעשיתי מתברר שמקרה זה אינו היחיד! מעסיקים, גם משרדי ממשלה, מעדיפים לא להעסיק נשים מעצם העובדה שהן נשים שבחרו לממש את זכותן לילדים ולמשפחה. למרות ההיקפים הגדולים של התופעה וההשלכות הרבות שיש לה על נשים, הנושא לא תופס סדר יום תקשורתי, ודאי שלא מוליד מחאה ציבורית והתייחסות תקיפה של פוליטיקאים. אפשר לסכם בצער שאישה שרוצה לממש את זכותה לשלב בין משפחה וקריירה מודרת מהמרחב בכלל.

לתופעה השנייה הגעתי דרך מאמרים שאני קורא ללימודים: אנורקסיה. אנורקסיה כידוע היא הפרעת אכילה שפוגעת בעיקר בנשים (כ 90% מכלל הלוקים בהפרעה) ויש לה השלכות חמורות, כ 10% מהלוקות במחלה מתות! להפרעה מספר גורמים, יחסים בתוך הבית, מצב נפשי של האישה ומה שחשוב לעניינו, יחס הסביבה לגוף האישה. החברה מציבה דגמים לאישה יפה כשדגמים אלו הן צעירות, רזות ומושכות. אולם מעבר לדגמים, המסר בחברה המערבית הוא שערכה של האישה נמדד אך ורק לפי דמיונה לדגם, ובמילים אחרות, לפי גופה. ההשפעה של חברה כזו על אישה שמתמודדת עם תקשורת בעייתית בבית והרגשת חוסר ערך הוא גדול מאוד, אך יש לסביבה מסר בעייתי מאוד לכלל הנשים ובעצם לכלל החברה. במילים בוטות, ישנו מסר נסתר שאישה אינה כלום מלבד גופה. מסר נסתר זה מציץ אלינו מפרסומות, תוכניות טלוויזיה, דרישות חברתיות בארועים ובעצם מכל פינה. אם קודם דיברנו על הדרת אישה ממרחבים ציבוריים, הרי שתופעה זו יכולה להיקרא "הדרת האישה מעצמה".

חבל שכל אותם כלי תקשורת ופוליטיקאים שצועקים על הדרת נשים, לא מתייחסים באותה עוצמה לתופעות אלו.

לסיום, בשעת כתיבת שורות אלו הביא לי חבר דו"ח של יוהל"ן – יועצת הצבא לענייני נשים. והנה נתון מעניין על שיעור הנשים בתפקידים בצבא בהשוואה למדינות אחרות. ובכן, כצפוי, ישראל נמצא במקום הראשון בעולם עם שיעור נשים בצבא, 34 אחוז! אחרינו ובפער ניכר מאוד: הונגריה (17.6%), ארה"ב (14%), ספרד (13.5%), צרפת (13.3%) וקנדה (12.8%).

ולמי שתהה, כ 51% מהקצינים בצבא הן בעצם קצינות!

תמונות מליקוי לבנה

הערב, מוצאי שבת פרשת וישלח (10.12.2011) היה ליקוי לבנה מלא.

מיד אחרי התפילה רצתי למצלמה והספקתי לצלם את סוף הליקוי.

מסיבה שאיני יודע, יש  בכל התמונות השתקפות ירוקה של הירח, השתקפות שאינה במקור (קרי, בשמים) אם יש למישהו הסבר, אשמח לשמוע.

מנעי קולך מבכי

כבר שבועות ארוכים עוסקת התקשורת בשירת נשים, התחרדות הצבא והדרת נשים מתפקידים משמעותיים בצבא, כמו משוררות. כשנושא מסרב לרדת מסדר היום עומדות בפניך שתי אפשרויות, להגיב עליו, או לכתוב משהו בנושא. בחרתי באפשרות השניה.

אחד המיתוסים הנפוצים בתקשורת לגבי הצבא הוא שהצבא נוצר כדי להיות כלי יוצר הזדמנויות עבור העם. בעבר טענו נגד הצבא כי הוא כלי בידי הגנרלים שרוצים מלחמות כדי להתקדם. היום דורשים מהצבא להיות צוות הווי כדי שמשקיות החינוך יוכלו להתקדם. בשלב הבא ידרשו מהצבא לצאת למלחמות כדי שנוכל לקבל צוות הווי קרבי.

ובכן, בניגוד למחשבה מעוררת השראה זו, הצבא דווקא נועד להגן על גבולות המדינה ואזרחיה. אני יודע שטענה זו נראית מפליאה, מתמיהה ואף אולי חסרת כל שחר, אבל תאמינו או לא, זהו תפקידו של הצבא. החייל המתגייס נועד אם כן לשרת בצבא ולא הצבא את החייל. המשמעות הישירה היא שהצבא צריך להציב אנשים איפה שמתאים לו, ולא להם. כך למשל אם יחשוב הרמטכ"ל ששילוב נשים כלוחמות פוגע ביכולת המבצעית של הצבא, תפקידו הוא למנוע שילוב נשים בלחימה. במקביל, אם צוות הווי ענק גורם לאי גיוס חרדים ודתיים לתפקידים קרביים, מסקנתו המפתיעה של הרמטכ"ל צריכה להיות העדפת השירות הקרבי. ארגוני זכויות שונים יכולים לזעוק עד לב השמים על אפליה וחוסר שוויון הזדמנויות, אבל זעקות אלו שווים באותה מידה לטענות נגד קבוצות ספורט שכל שחקניהם גברים (והנה הוכחה שהחרדים שרופים על ביתר, אחרת אין סיבה להפליה החמורה נגד נשים) המשמעות השנייה של טענה זו היא שיש ללמד את הצנפים גם להשתמש בנשק ולא רק לקפוץ ממטוס.

אבל בלי קשר לתפקיד הצבא, כל הדיון האובסיסיבי סביב שירת נשים והדרתן מהשיח הציבורי נראה קצת הזוי. קצת הסטוריה - הסערה התחילה בגלל צוערים שלא רצו לשמוע שירת נשים ולאחר שמפקדיהם חייבו אותם להישאר, הם יצאו בהפגנתיות. מכאן החל כדור שלג תקשורתי (שגלש עד ארה"ב עם ביטוי מעורר חמלה של קלינטון) שעדיין איננו יודעים את סופו, אבל כנראה יסתיים בבום גדול של כדור שלג, כלומר, בלי כלום. במקרה הנ"ל, הייתה פגיעה רגשית בחיילים שהוכרחו להשתתף בארוע הנוגד את מצפונם. מפקדיהם שאמורים להוות דוגמא אישית לשמירה על זכויות האנוש של כל חייל, הראו דוגמא שמעלה בספק את אמירתו של בן גוריון "תדע כל אם עבריה כי מסרה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך". החיילים, שדתם חשובה להם יותר ממורשתו של ערן ניב, לא התלוננו נגד עצם העובדה שיש שירת נשים, אלא על כך שהם חייבים לשמוע אותה. גם התגובות מהצד הדתי לא באו לסתום פיות של נשים אלא לשמור על כללי השילוב הראוי. גם הצעת החוק של יעקב כץ (כצל'ה) אומרת שחייל לא יענש בגלל ששמר על דתו ובפירוש לא מתייחסת לשירת נשים. בשורה התחתונה, רק קשיי הבנה, שרי מדע או אנשי תקשורת פמיניסטים דורשים להסב את הדיון על הדרת נשים ולא ליגוע בנקודה הראשונית והעיקרית - כפייה דתית כנגד חיילים דתיים.

רגע לפני שאניח למקלדת שלי לעשות דברים חכמים יותר מלבד כתיבת פוסט, הסבר על הכותרת של הפוסט (וכן, אני יודע שבזה הרגע כל מי שקורא מעיף מבט לכותרת, כך שאין צורך לומר שזה "מנעי קולך מבכי"). בשורה התחתונה של הדיון הציבורי, לפעמים אני מקבל את התחושה שאין בדיון שאיפה אמיתית ליצירת חברה טובה יותר והמניע הוא בכיינות יתר. במקום לחשוב על החברה כמכלול, לראות את כל גווני החברה ואיך ניתן לשלב אותם זה בזה, בוחרים לעיתים קבוצות ובמקרה זה, קבוצות של נשים, להתבכיין כילד קטן הרואה עולם מצומצם ובדמעות שליש אומר שהוא לא קיבל. מי שמכיר אותי יודע שחלילה איני תומך בהפליית נשים ואף על פי כן בשילוב המכלול יש חוקים ואדם בוגר אמור להכיר בזה. אותם אנשים לא יכולים להתבכיין כנגד החרדים על אי גיוסם ובאותה נשימה לעשות הכל כדי למנוע את שילובם בצבא. הייתי סובל את הדיון התקשורתי אם חטאו היחיד היה בהטייתו השמאלנית והפמניסטית תוך הוצאת הנושא מהקשרו, שכן אז היה עוד מקום לדיון. אבל אם בנוסף בוכים על חלב שלא נשפך כדי ליצור שלולית ואז מחפשים איזה חתול דתי שאפשר להאשים אותו, זה לדעתי מוגזם. במקרה כזה נותר לי לומר רק: מנעי קולך מבכי.