אחד המיתוסים הנפוצים בתקשורת לגבי הצבא הוא שהצבא נוצר כדי להיות כלי יוצר הזדמנויות עבור העם. בעבר טענו נגד הצבא כי הוא כלי בידי הגנרלים שרוצים מלחמות כדי להתקדם. היום דורשים מהצבא להיות צוות הווי כדי שמשקיות החינוך יוכלו להתקדם. בשלב הבא ידרשו מהצבא לצאת למלחמות כדי שנוכל לקבל צוות הווי קרבי.
ובכן, בניגוד למחשבה מעוררת השראה זו, הצבא דווקא נועד להגן על גבולות המדינה ואזרחיה. אני יודע שטענה זו נראית מפליאה, מתמיהה ואף אולי חסרת כל שחר, אבל תאמינו או לא, זהו תפקידו של הצבא. החייל המתגייס נועד אם כן לשרת בצבא ולא הצבא את החייל. המשמעות הישירה היא שהצבא צריך להציב אנשים איפה שמתאים לו, ולא להם. כך למשל אם יחשוב הרמטכ"ל ששילוב נשים כלוחמות פוגע ביכולת המבצעית של הצבא, תפקידו הוא למנוע שילוב נשים בלחימה. במקביל, אם צוות הווי ענק גורם לאי גיוס חרדים ודתיים לתפקידים קרביים, מסקנתו המפתיעה של הרמטכ"ל צריכה להיות העדפת השירות הקרבי. ארגוני זכויות שונים יכולים לזעוק עד לב השמים על אפליה וחוסר שוויון הזדמנויות, אבל זעקות אלו שווים באותה מידה לטענות נגד קבוצות ספורט שכל שחקניהם גברים (והנה הוכחה שהחרדים שרופים על ביתר, אחרת אין סיבה להפליה החמורה נגד נשים) המשמעות השנייה של טענה זו היא שיש ללמד את הצנפים גם להשתמש בנשק ולא רק לקפוץ ממטוס.
אבל בלי קשר לתפקיד הצבא, כל הדיון האובסיסיבי סביב שירת נשים והדרתן מהשיח הציבורי נראה קצת הזוי. קצת הסטוריה - הסערה התחילה בגלל צוערים שלא רצו לשמוע שירת נשים ולאחר שמפקדיהם חייבו אותם להישאר, הם יצאו בהפגנתיות. מכאן החל כדור שלג תקשורתי (שגלש עד ארה"ב עם ביטוי מעורר חמלה של קלינטון) שעדיין איננו יודעים את סופו, אבל כנראה יסתיים בבום גדול של כדור שלג, כלומר, בלי כלום. במקרה הנ"ל, הייתה פגיעה רגשית בחיילים שהוכרחו להשתתף בארוע הנוגד את מצפונם. מפקדיהם שאמורים להוות דוגמא אישית לשמירה על זכויות האנוש של כל חייל, הראו דוגמא שמעלה בספק את אמירתו של בן גוריון "תדע כל אם עבריה כי מסרה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך". החיילים, שדתם חשובה להם יותר ממורשתו של ערן ניב, לא התלוננו נגד עצם העובדה שיש שירת נשים, אלא על כך שהם חייבים לשמוע אותה. גם התגובות מהצד הדתי לא באו לסתום פיות של נשים אלא לשמור על כללי השילוב הראוי. גם הצעת החוק של יעקב כץ (כצל'ה) אומרת שחייל לא יענש בגלל ששמר על דתו ובפירוש לא מתייחסת לשירת נשים. בשורה התחתונה, רק קשיי הבנה, שרי מדע או אנשי תקשורת פמיניסטים דורשים להסב את הדיון על הדרת נשים ולא ליגוע בנקודה הראשונית והעיקרית - כפייה דתית כנגד חיילים דתיים.
רגע לפני שאניח למקלדת שלי לעשות דברים חכמים יותר מלבד כתיבת פוסט, הסבר על הכותרת של הפוסט (וכן, אני יודע שבזה הרגע כל מי שקורא מעיף מבט לכותרת, כך שאין צורך לומר שזה "מנעי קולך מבכי"). בשורה התחתונה של הדיון הציבורי, לפעמים אני מקבל את התחושה שאין בדיון שאיפה אמיתית ליצירת חברה טובה יותר והמניע הוא בכיינות יתר. במקום לחשוב על החברה כמכלול, לראות את כל גווני החברה ואיך ניתן לשלב אותם זה בזה, בוחרים לעיתים קבוצות ובמקרה זה, קבוצות של נשים, להתבכיין כילד קטן הרואה עולם מצומצם ובדמעות שליש אומר שהוא לא קיבל. מי שמכיר אותי יודע שחלילה איני תומך בהפליית נשים ואף על פי כן בשילוב המכלול יש חוקים ואדם בוגר אמור להכיר בזה. אותם אנשים לא יכולים להתבכיין כנגד החרדים על אי גיוסם ובאותה נשימה לעשות הכל כדי למנוע את שילובם בצבא. הייתי סובל את הדיון התקשורתי אם חטאו היחיד היה בהטייתו השמאלנית והפמניסטית תוך הוצאת הנושא מהקשרו, שכן אז היה עוד מקום לדיון. אבל אם בנוסף בוכים על חלב שלא נשפך כדי ליצור שלולית ואז מחפשים איזה חתול דתי שאפשר להאשים אותו, זה לדעתי מוגזם. במקרה כזה נותר לי לומר רק: מנעי קולך מבכי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה