אמרה נפוצה היא שלפעמים לא רוצים לדבר אבל אי אפשר לשתוק (בשם הרב קוק). גם אני לא תמיד רוצה לכתוב, אבל לפעמים אי אפשר להתעלם מהמקלדת, במיוחד כשמדובר בנושא רגיש, נפיץ, עדין או כל תואר אחר שיתואר.
לא מזמן יצא לי לבלות זמן ארוך עם תלמיד באחת מ"ישיבות הקו" המרכזיות. כמו בכל מפגש בין שני יהודים, השיחה גולשת קצת לפוליטיקה, אלא שהפעם השיחה לא רק גלשה, אלא גם העלתה גלים סוערים. נושא השיחה היה איחוד בציבור הדתי לאומי, בעיקר במישור הפוליטי אבל גם בתחום הרבני והכללי.
כתלמיד ישיבת בית אל וכעוזרו של ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) שפועל במרץ לאיחוד בין המפלגות הדתיות, סיפרתי על המהלכים והיתרונות שבאיחוד הציבור. אלא, שלהפתעתי הרבה, בן שיחי הביע התנגדות חזקה שכלל לא ציפיתי לה.
קודם כל, גם בלי להיכנס למישור האידיאולוגי, ציפיתי שלפחות במישור המעשי ובמיוחד בכל המשחק של פוליטיקה, יהיה מובן שצריך להתאחד ולו בכדי שהכח הדתי בכנסת יגדל. נכון לעכשיו הכח הפרלמנטארי שלנו כמעט אפסי רק בגלל הפיצול והגודל של כל מפלגה. אולם, מסתבר שבן ישיבה השרוי כולו בעולם של הלכה לא מבין בחיי המעשה.
ההפתעה הגדולה יותר הייתה בהנגדות האידיאולוגית. לשיטתו, אי אפשר לעבוד כלל עם אנשים בעלי דעות שונות, חלקן מנוגדות אך חלקן הגדול שונות רק בפרטים. כשניסיתי לעמוד על עומק העניין הבנתי שזו לא רק המחשבה שלא ניתן לעבוד ביחד אלא שלילת האחר לגמרי. כך למשל כשהתייחסנו לפסיקות של רבנים שונים מפתח תקווה תגובתו הייתה שהם כלל לא רבנים ותלמידי חכמים. כהסבר הוא אמר שהם פוסקים בניגוד למסורת ולפי סברות מומצאות שלהם. במשפט בוטה יותר הוא אמר שאולי הם בכלל לא דתיים כי הם פועלים בניגוד להלכה לשיטתו. אגב, כששאלתי אותו כיצד רבני הקו פסקו בנושאים מדיניים בניגוד לדברי רבם הרב צבי יהודה ולעיתים אף מצנזרים דברים שלו הרי זו פסיקה בניגוד למסורת, הוא אמר שזה בכלל לא דומה ואי אפשר לזלזל כך בתלמידי חכמים.
מתברר שהסגירות המחשבתית הייתה כה חזקה עד שהוא לא יכל לעשות תרגיל פשוט - לבקש ממנו שלמרות המחלוקת יראה את ההיגיון שבצד השני.
אחר כך עברנו לעצם השאלה האם איחוד זה טוב. גם כאן נכונה לי הפתעה, מסתבר שלפחות אותו תלמיד לא רואה באיחוד כשלעצמו משהו טוב. הם אמנם משבחים את השלום והאהבה לכלל ישראל, אבל מסתבר שכלל ישראל נמצא רק מעל השמים אבל לא בארץ. העובדה שהם יהודים ואפילו חובשי כיפה לא הופכת אותם כנראה לקבוצה ראויה שיש לאהוב אותם עד כדי עבודה משותפת.
כל השיחה השאירה אותי די המום, חשבתי שאולי זה תלמיד אחד שלא מייצג ישיבה, בודאי לא גוש ישיבות, אבל כשנזכרתי שספרים של רבני קהילות הוצאו מאותם ישיבות בגלל שלא הוגדרו תלמידי חכמים וכשנזכרתי שאותו גוש ישיבות מסוכסך גם עם רבנים מהזרם של מרכז ולא רק פתח תקווה, התמיהה עלתה.
הנה כמה שאלות שעדיין מנקרים בי, אולי אחרים יוכלו לעזור לי במציאת התשובות:
א. כיצד נוצרת סגירות מחשבתית גדולה כל כך?
ב. אין מתייחסים בישיבות הקו לכל המקורות על אהבת ישראל, המיוחד אלה הנפוצים בכתבי הרב קוק?
ג. אם תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם ויש דווקא ראשי ישיבות שנמצאים בעין המחלוקת, האם הסתירה לכאורה נובעת מהבנה לא נכונה של דברי חז"ל או שמישהו כאן לא תלמיד חכם?
ד. ושאלה לסיום, האם יש סיכוי שאי פעם ישבו דתיים יחד למרות שגודל הכיפה שלהם שונה קצת?
בהחלט מדהים.
השבמחקבעניין א,
זהו החינוך שהם מקבלים. לא קראו מספיק בעיון את הספר "פלורזליזם, פנאטיזם וכלליות". וכי תאמר: איך לא קראו, והלא המחבר מקורב מאד למקום? אלא אם קראו - לא שנו, ואם שנו- לא שלשו, ואם שלשו - לא שמשו רבותיהם כל צרכם "ויצא העגל הזה".
בעניין ד,
אשאלך בחזרה: האם יש סיכוי שאי פעם ישבו יהודים יחד למרות שלאלו כיפת בד לראשם ולאלו כיפת השמים ממעל? (קרא עוד ב"מלחמת החלומות" של משה פייגלין, וב"המהפכה האמונית" של מוטי קרפל).
עניין החינוך יכול להיות תשובה טובה, אני מניח שאתה מתכוון שהחינוך הוא לבדלנות. אני חושב שזה נכון אבל מרגיש שאולי יש משהו מעבר לזה, בין אם זה מרכיב בחינוך או מרכיב אחר.
השבמחקקראתי רק קטעים קצרים מהספרים שהזכרת, הדעה הרווחת היא שיש יותר סיכוי שחובשי כיפה וגלויי ראש ישבו יחד מאשר שני גלויי ראש. גם זו נקודה למחשבה.