בטרמפ שנסעתי בו לאחרונה יצא לי לדבר על דברים שברומו של עולם, כלומר על פוליטיקה. בכל דיון פוליטי בתקופת ההקפאה מגיעים לראש הממשלה, או לביבי, כפי שקראתי לו באותה שיחה. בן שיחי שהיה גם בעל הרכב נזעק ונחרד לכינוי זה ואמר שצריך לכבד אותו ולקרוא לו ראש הממשלה. בעל המאה הוא גם בעל הדעה ועל כן נמנעתי מלהשיב, ובכל זאת, השאלה כמה יש לכבד ראשי ממשלות, במיוחד כאלה שפוגעים בנו, עדיין מהדהדת מהאגזוז של אותו רכב.
פוסקים רבים מביאים חיזוק לדעתם באמירה "פוק חזי מאי עמא דבר" או צא וראה מה העם עושה. בשפה הרגילה בתקשורת ובחיי האזרח הפשוט, בהחלט משתמשים בשמו הפרטי של נושא משרה ממשלתית גם ללא הכינוי שר... או ראש הממשלה. למרות ההרגל, כציבור ששואף להיות אידיאלי, נשאלת השאלה מה נכון.
שאלה זו נוגעת גם בכבוד הראוי לנושא משרה ממשלתית, במיוחד בתקופות בה נראה שהוא פועל בניגוד למצע שלפיו נבחר.
סמכותו של מלך או ממשלה יכולה לנבוע משתי מקורות:
- בשלטון דמוקרטי הסמכות היא בחירת העם.
- בשלטון מלוכני הסמכות נובעת מכוח שעבר בירושה או מנבואה כמו במלכי בית דוד.
שלטון מלוכני בודאי לא תלוי בדעת העם והכבוד המגיע למלך נובע מעצם היותו מלך. שלטון דמוקרטי תלוי בעם הן בבחירות הנערכות מידי פעם והן במחויבות לרצונו של העם במהלכים גדולים, דבר המתבטא לפעמים בסקרי דעת קהל או במשאל עם (במדינות מתוקנות). יוצא מזה שראש ממשלה שפועל בניגוד מנדט שעל פיו נבחר, שומט את הקרקע מתחת שלטונו ומאבד את סמכותו כמושל.
ברור שכדי לשמור על סדרי שלטון תקין, אי אפשר לבוא ולפרוק עול מכל החלטה ממשלתית ששונה קצת מהמצע של מפלגת השלטון, אבל גם אי אפשר לדרוש ממנו לכבד שלטון זה. במציאות העגומה של מדינתנו בה אולי כל ממשלה (לפחות כל ממשלת ימין) משנה את השקפותיה לפי רצון העם היושב בארצות הברית, אולי אפשר לכנות את כל ראשי הממשלות בהיסטוריה בשמם.
שמעת בן גוריון?
מאמר זה נכתב במקור לתנועת רעננים.
לקריאת מאמרים נוספים של חברי התנועה לחצו כאן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה