אחד מהספרים היפים שאני מכיר נקרא "מרק עוף לנפש" שמספר על דברים קטנים או גדולים שיש בהם כדי לרפא את הנפש. הנפש בספר כמובן לא אוכלת מרק אמיתי אבל מסתבר שלפעמים אוכל אמיתי בא כאוכל לנפש.
ההפרעות הנפוצות בעולם המערבי קשורות לאכילה. תופעות של השמנה נפוצות להחריד באוסטרליה ובארצות הברית ולהפך, הפרעה של אנורקסיה נרבוזה (הרעבה עצמית לעיתים עד מוות) או בולימיה נרבוזה (בולמסי אכילה) גם כן נפוצות מאוד. הפרעות אלה הקשורות לאכילה באות לפעמים בגלל תרבות, פרסומות לממתקים או עצלנות להכין משהו בריא יותר, אבל לעיתים קרובות יש להן גם גורם נפשי.
במקום להלאות אתכם בהסברים שונים, הנה הסבר שלדעתי הוא המקורי ביותר ונכון גם למי שאין לו תאוות אכילה פורצת גבולות והכרס שלו לא חרגה מהתב"ע (כמוני למשל).
לנפש שלנו יש צרכים שונים כמו צורך באהבה, צמיחה, התרגשות ועוד. בדרך כלל, הצרכים האלה מסופקים בצורה מלאה או חלקית, אבל מה קורה כשהם לא? מה קורה כשילדה בגיל ההתבגרות מצפה שההורים שלה יבינו אותה ואת רגשותיה, אבל ההורים עסוקים מידי בעבודה? הצורך בהבנה דורש את שלו אבל נשאר "רעב". לפעמים הצורך ימולא ע"י חברים, לפעמים על ידי התחברות לנוער שוליים ולפעמים האוכל בא לממש צורך נפשי. האכילה באה לכסות על הצורך הנפשי ולספק אותה, הבעיה היא שזה לא תמיד עובד, לא הייתה נותנים לחם לצמחים שלכם שלא קבלו מים כבר שבוע...
החברה המערבית "אלופה" ביצירת מצבים של בידוד האדם הפרטי, חברויות של פנים אל פנים הפכו לפייס טו פייסבוק, העבודה הופכת את האדם לעבד ותקשורת ההמונים משעבדת את המחשבה העצמאית. התוצאה היא, שהיום האדם בודד מאי פעם, והצרכים הנפשיים שלנו, צמאים יותר מאי פעם.
במצב בו קשה מאוד לספק צרכים נפשיים בסיסיים, לא פלא שהאכילה, הפיתרון הפשוט והזמין מהווה תחליף לכל כך הרבה אנשים. לא פלא שאם כל כך הרבה אנשים מרגישים ריקנות, אז האוכל מנסה למלא חלק גדול מהם. אבל כיוון שהאוכל לא מספק את הנפש, האדם עדיין מרגיש חסר וכאן זה מתחיל להיות מעניין. לעיתים, האכילה הנוספת יוצרת דווקא קושי נפשי גדול יותר כי התווספו כמה קלוריות אבל ההרגשה עדיין בקנטים. יש אנשים ששוב יאכלו עוד, יש אנשים שאחרי בולמוס אכילה יגרמו לעצמם להקיא.
באופן דומה, גם חוסר בתחושת זהות עצמית יכול לגרום לאכילה מיותרת, או לחוסר אכילה. האתגרים והסביבה של החברה המערבית מקשה על טיפוח זהות עצמית ברורה ומוגדרת, מה שמוביל לבלבול ושוב, לתחושת חיסרון. גם כאן, האכילה עשויה לספק את החלל שנוצר מחוסר זהות עצמית מוגדרת.
מקרה הפוך הוא ההפרעה האנוקרטית, בו דווקא ההרעבה משחקת תפקיד. לאור האמור, יתכן שבגלל התוצאות הגרועות של אכילה, נוצרה עמדה נפשית רעה נגד אכילה ולכן מגיעים להרעבה עצמית. במקרה של חוסר בזהות עצמית שמבוססת על מרכיבים נפשיים, עשויים לנסות לבסס זהות עצמית שמבוססת על הגוף. אדם כזה עשוי לנסות "לשפר" את גופו כאילו כל עולמו תלוי בזה ואכן לפעמים כל עולמו הנפשי תלוי במראהו החיצוני. כיוון שהחברה המערבית מגדירה אישה יפה כרזה, ייתכן מאוד שאישה בעלת זהות עצמית חלשה, תנסה לבסס את זהותה על פי גופה הרזה וכגודל זעקתה של הנפש כל גודלה הדיאטה.
לפי זה גם מובן למה תשעים אחוז מחולי האנורקסיה הם נשים, גם לנשים יש בד"כ צורך רגשי גדול יותר מגברים ויתכן שצורך זה לא מסופק כראוי וגם במקרה של חוסר זהות עצמית ומעבר לזהות גופנית, התרבות תגרום לאישה לרצות רזה בעוד שלגבר היא תגרום לרצות להיות שרירי.
ועכשיו שהוצאתי את זה מהבטן, איפה המרק שלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה