עברו שנים, למדתי קצת יותר, יצאתי לחברה המעורבת והבנתי שני דברים חשובים: א. לא כל איסור נדחה, ב. מי אמר שיש כאן כבוד בריות? ואסביר קודם את הפן ההלכתי.
למרות שרבים מנפנפים בכלל שגדול כבוד הבריות, מסתבר שגם גדולים איסורי תורה וחז"ל. לא כל איסור נדחה בגלל חשש להעלבת הזולת (דוגמא בהקשר אחר הרמ"א ביורה דעה סימן סימן קיב' סעיף טו'). חשש פגיעה שונה כנראה מעשיית מעשה בזו ולכן איסור לא נדחה בצורה אוטומטית בגלל חשש זה.
בפן ההלכתי תמיד מישהו יבוא עם דעה אחרת, ולכן שיניתי את דעתי דווקא בגלל חויותי מחוץ לעולם הישיבות. בכל המקרים בהם אישה הושיטה לי יד התוצאה הייתה דומה. אישה הושיטה יד, אני העלתי פרצוף נבוך ואז האישה נזכרה שדתיים לא לוחצים יד לנשים. אם היא לא הבינה, הייתי אומר בסבר מאוד ידיותי שאני לא לוחץ יד לנשים. התגובות תמיד היו בסגנון של "אה, נכון, שכחתי, צודק וכדומה". הנשים תמיד קבלו את זה בהבנה ובהערכה וברוב המקרים גם בכבוד לאנשים שדבקים בעקרונות שלהם. המציאות התקשורתית בה אנו חיים גרמה לכך שכל חילוני שמע על איסור נגיעה כך שהמנהג הזה של הדוסים לא חדש לו ולכן גם לא פוגע בו. נשים חילוניות כבר יודעות שהסיבה שגברים דתיים לא לוחצים להם ידיים אינה בגלל חוסר הערכה לאותה אישה אלא כי זה העקרונות שלהם ושדווקא בדרך זו הם רואים הערכה רבה יותר לאישה. אני חושב שרוב האנשים שנהגו כמוני חוו בדיוק אותו דבר.
התירוץ שאי לחיצת יד עלול לפגוע באישה לא עומד בקריטריונים מציאותיים ואולי בעצם זה רק תירוץ עלוב להזדמנות ליגוע באישה עם "הכשר". אי ניתן למנוע כל פגיעה עם מספר מילים בודדות כמו "סליחה, אבל כדתי אני לא לוחץ יד לנשים", הררי מאמרים שמתירים לחיצת יד בגלל חשש פגיעה נראים בימנו כהררי היתרים לעישון ביום טוב כי העישון בריא.
ביוצא מן הכלל, יש קבוצת נשים שמעלות את נושא הפמניזם על נס ורואות כל התנהגות דתית מפרידה כפגיעה בכבוד האישה. דעתי האישית היא שהן תמיד יחפשו איפה ההלכה (או הצבא, או החוק או כל דבר שגבר נגע בו אי פעם) דופקת את האישה ויפגעו ולא משנה מה תעשה. אז אם הן בכל מקרה יפגעו, אז שלפחות אני לא אעשה איסור.
מנסיוני, הפגיעה באישה היא בעצם המבוכה שלה ששכחה שדתיים לא לוחצים ידיים לנשים. אמנם ברוב המקרים זוהי פגיעה מינורית, וזו סה"כ 'פאדיחה', אבל כאשר מדובר בארועים פומביים היה לי הרושם שיש כאן ממש הלבנת פנים ברבים.
השבמחקThe initial premise of your youthful thought, that you might insult the woman who gives her hand, only derived from an Israeli secularist cultural influence, because - why didn't you simply think that when she gives her hand, you simply say very kindly, that your religious observance does not permit it. Period. That you have to perhaps be embarrassed because you might embarrass her - that impression perhaps came from Israeli television that initially was against religion SUBTLY, whereas recently it's come out of the closet aggressively.
השבמחקAnyhow, it's good to see that this "problem" no longer perturbs you.
It says in Pirkei Avot - Bring people near to Torah. It DOES NOT say, bring Torah near to people. That is, from the start, it's importaant not to be shy of Torah ways, but rather to impress upon people its values - which, as you have discovered, are quite well understood and appreciated.
And, as you also conclude, those who feel Torah ways are beneath them, will always find ways to express their disdain for it
Kol tuv