‏הצגת רשומות עם תוויות התנתקות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התנתקות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

מה לנו ולגלנט?

כבר כמה שבועות התקשורת עוקבת אחרי מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. לצהלתה של התקשורת, המינוי נתקל בקשיים כבר מהרגע הראשון, דבר שמספק כותרות לרוב ואפרשויות לתחקיר על גלנט, ועדת טירקל, ויינשטיין ראיונות חוזרים ונשנים על חברים של יואב מהמושב, מנהל מקרקעי ישראל או כל מי ששם המשפחה שלו מתחיל ב-ג'.
לגלנט יש בית גדול, אפילו גדול מאוד, וכנראה גם מפואר. הוא הרחיב את הנחלה שלו וסלל כביש גישה. יתכן שהוא עשה את זה בצורה לא חוקית, אולי זו הייתה טעות של תום לב ואולי כל הסיפור סתם נבע מבעיות בירוקרטיות. החל מרגע חשיפת הפרשה נראה שהתקשורת והציבור הישראלי בכללו נרתם נגד גלנט, נגד הבית הגדול שלו, נדג הצריחים שבארבע הפינות ונגד האשכנזים האלה שחיים להם חיים יפים במושב.
כל הסיפור הזה של הרמטכ"ל מעלה שתי נקודות חשובות למחשבה, אחת על עצמנו ואחת שקשורה לגלנט.
א. יואב גלנט שרת בצבא 34 שנים, כמה לילות הוא ישן מחוץ לבית, כמה ימים הילדים שלו לא ראו אותו כי הוא היה בפעילות מבצעית, כמה פעמים אשתו הייתה צריכה להשכיב את הילדים לבד, להכין אוכל לבד וללכת לישון לבד כי בעלה עסוק בהגנה על המדינה. ומה מפריע לנו? שיש לו בית גדול. אם נשים לב, זה באמת מה שמפריע לנו, על זה אנשים מדברים וזה מה שמראים בטלוויזיה ובעיתונים, הבית שלו, האחוזה. מפריע לנו שיש לו בית גדול, בלי קשר לכמה שנים הוא שרת וכמה זמן הוא עבד כדי שיוכל לזכות לזה. בית גדול, זה מה שיש לו, אין מאחוריו הסטוריה של תרומה למדינה, רק בית גדול. ואולי באמת מה שמפריע לנו זה שלו יש, אבל לנו אין, בעיקר למה לנו אין. הקנאה הזו.
ב. ועכשיו לגלנט עצמו. בעיני, אי הרחבת נחלה בצורה מוסדרת עד הסוף זה בהחלט לא דבר טוב, אבל גם לא סוף העולם. במדינה שמיומה הראשון הבירוקרטיה בה זוחלת בקצת של צב מת ולכן אנשים מתקדמים בשיטה של "סמוך, יהיה בסדר", קביעת נחלה בלי כל הניירת הארוכה בהחלט יכולה לזכות להבנה ציבורית. לדעתי, הרחבת הנחלה מסמנת משהו בעייתי יותר בגלנט, ולכן הוא לא זכאי להיות הרמטכ"ל. הרחבת נחלה מבטאת את השתלטות רצוני על האחר, גם אם הוא משלם על זה מחיר, או בצורה בוטה, ביסוסי על ידי הזזת האחר. כשמדובר במושב קטן אין לזה הרבה משמעות, אבל בגוף גדול יכול להיות לזה תוצאות הרסניות. אכן, רק לפני כמה שנים גלנט היה אחראי על הדחקת אחרים מנחלתם, או ליתר דיוק, גרושם מנחלתם. גלנט היה הרי יד ימינו של שרון בהתנתקות, בגרוש אלפי יהודים מנחלתם. מצפונו, או חשבונו האישי אמרו לו להיות חלק מהתהליך, גם אם זה יבוא על חשבון אחרים, גם אם אותם אחרים יסבלו מזה שנים אחר כך. הרחבת הנחלה האישית של גלנט לדעתי היא רק סמל לגרוש אחרים מנחלתם ולכן ורק לכן אני חושב שהוא לא ראוי להיות רמטכ"ל.
אולי עכשיו, כשכולם מסתכלים על הקרקעות שלו, מבין גלנט מה זה כשנוגעים לך בקרקע, בבית, בחיים.

יום שני, 24 בינואר 2011

מספרים רבותי, מספרים

ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) אסף ממשרד הפנים את נתוני האוכלוסייה היהודית ביו"ש. המספרים קובצו לפי יישובים שנמצאים בקונצנזוס של גושי ההתיישבות ומספרי התושבים ביישובים של הגושים הקטנים.
למה אני מספר לכם את זה? מהסיבה הפשוטה שכשרואים מספרים, זה נראה אחרת. או כפי שאמר מי שביצע את הגירוש מגוש קטיף - דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
כחלק נכבד מאזרחי המדינה, אני חשבתי לתומי שהיישובים שמחוץ לגושים המוכרים מונים כמה עשרות אלפי אנשים, 20 או 30 אלף איש, לא יותר. מתוך הנחה כזו, אפשר אולי להבין את ציפי לבני וחבריה שמוכנים להעביר את אותם אזרחים למקום אחר תמורת שלום כולל.
לפני שאגלה את המספרים האמיתיים, הנה כמה נתונים שאולי לא ידעתם:
ההתנתקום ופינוי עשרת אלפי איש מגוש קטיף וצפון השומרון עלתה למדינה כ 11 מליארד ש"ח (11,000,000,000 ש"ח!)
חלק גדול ממגורשי גוש קטיף עדיין חסרי בית קבע.
חלק גדול מאותם מגורשים עדיין בסטטוס של מבקשי עבודה, מה שאומר שהמדינה משלמת להם הבטחת הכנסה (עוד עלויות).
הסכום הנ"ל לא כולל עלויות עקיפות יותר כמו עלויות כתוצרה מגירושין, טיפולים פסיכולוגיים וכדומה.

דיור: לא צריך להיות צרכן תקשורת גדול כדי להבין שמחירי הדיור עולים כי אין דירות. כמה נתונים שכדאי לדעת בנושא הדיור:
כל שנה צריך כ 40 אלף דירות חדשות. בפועל נבנים כ 30 אלף (נתונים מאיגוד הקבלנים). שאר עשרת האלפים מסתדרים ע"י פיצולי דירות, הוספה פרטית של יחידות דיור ומגורים במחסנים שהוסבו לדירות (בירושלים יש כמות עצומה של מחסנים כאלה).
לפני כמה שנים מספר הדירות הריקות (שמיועדות למכירה או להשכרה כולל כאלה שבשלבי סיום בנייה) התקרב ל 20 אלף. היום יש כ 8,000 (נתוני הלמ"ס). נתון זה מהווה קריטריון למחסור בדירות.
בעבר לקח כ 18 חודשים כדי לבנות דירה. היום אנו מתקרבים ל 32 חודשים בממוצע.

ואחרי הנתונים האלה, הנה המספרים:
בכל יש"ע רשומים 327,712 מתיישבים יהודים (לא כולל השכונות בירושלים כמו גילה, הר חומה והר הזיתים).
ביישובים שלא בגושים מוכרים מתגוררים כשליש - 123,767 מתיישבים.

ועכשיו בואו נחבר את הנתונים ונחשוב על הריאליות והמחיר הכלכלי של הסכם שלום שיכלול גירוש מתיישבים. כמה שאלות טכניות למחשבה (בלי קשר לשאלת ערכיות):
א. ההתנתקות עלתה בממוצע כ מליון מאה אלף לאדם שפונה. כמה זה כפול 123,767?
ב. כמה דירות צריך כדי לאכלס 123,767?
ג. מה תהיה השפעת גירוש כזה על מחירי הדיור?
ד. כמה מובטלים זה יוסיף למדינה?
ה. ושאלה לסיכום - כמה מיסים ישירים או עקיפים נצטרך לשלם בשביל זה?

הנתונים המלאים נמצאים באתר של כצל'ה

יום שלישי, 23 במרץ 2010

ההשלכות הכלכליות של ההתנתקות

בדיון הציבורי אודות ההשלכות של תוכנית ההתנתקות, תפס הגורם הבטחוני את עיקר הבמה. היום, במרחק של יותר מארבע שנים מתגלה הגורם הכלכלי כמשמעותי לא פחות.


כמעט בכל שבוע יוצא ארגון זה או אחר במאבק לצורך הגדלת התקציבים. ארגונים אלו יכולים להיות רשויות מקומיות או מוסדות חינוך, ארגוני נכים או קבוצות חולים. כמדינה בעלת משטר חברתי, תומכת מדינת ישראל בארגונים אלו ואחרים אך "אין הבור מתמלא מחולייתו" ותקציבה המוגבל של המדינה לא יכול כמובן לענות על הצרכים כולם. המציאות הבטחונית המיוחדת בה אנו נמצאים, נוגסת פעמים רבות גם בתקציב שכבר אושר. לצורך הדוגמא, עקב מבצע עופרת יצוקה גדלו צרכי הביטחון במליארד וחצי ₪, דבר שגרם לקיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה.


התקציב המוגבל של המדינה דורש מניעת הוצאות מיותרות ובמיוחד אם המחיר הכלכלי שלהן גבוה. השפעת הבזבוז גוברת במיוחד כאשר לא הייתה לזה הערכות. ערב הגירוש מגוש קטיף טען אריק שרון כי מחיר ההתנתקות כולה יסתכם בשניים עד שלשה מליארד ₪, סכום גדול אמנם אבל נטול השפעה של ממש על הכלכלה הישראלית. לעומת ההערכה, מתברר שהמחיר עד היום עומד של כאחד עשרה מליארד ₪, פי ארבע מהסכום המוערך תחילה. נתון זה התברר במחקר של יחידת המחקר בכנסת ולא כולל סכומים משניים שקשה לעמוד עליהם כמו דמי אבטלה, טיפולים נפשיים שונים ועוד.


לו נחשוב על השימושים האחרים בהם היה ניתן לעשות בסכום עתק זה, יתכן שהיינו מדמיינים מדינה בלי הפגנות של ארגונים חברתיים. מאידך, אם ננסה לחשב את העלות של פינוי שלוש מאות אלף מתיישבי יהודה ושומרון, כדאי כבר עכשיו לצאת לרחובות.