מיהושע ועד ימינו - האם להודות על המדינה

בצעירותי, זכיתי ללמוד בישיבה חרדית ובהמשך זכיתי לעבור לישיבה לצעירים של מרכז הרב. שני הסגנונות הקנו גם יכולת לימוד וגם זוית ראייה מיוחדת על החברה הישראלית.

מן הסתם, בין שתי הישיבות היה הבדל גדול באופי יום העצמאות. בישיבה החרדית התקיימה בעיצומו של יום שיחה המסבירה מדוע אין לומר הלל ביום העצמאות ואילו בישל"צ, קראנו הלל בברכה מתוך שבח והודאה לקב"ה על הטוב אשר גמלנו.

הבדל נוסף בין הישיבות היה ביחס ללימוד תנ"ך. הרמב"ם פסק את דברי חז"ל שאדם צריך לשלש את לימודו - שליש מקרא, שליש משנה ושליש גמרא. בפועל, בישיבות בכלל ובחרדיות בפרט, כמעט שלא לומדים תנ"ך, ודאי לא כספר חי שמתאר את דבר ה' אלינו דרך קורות העם היהודי. הבורות בתנ"ך ובקורות העם היהודי מאפשר לזלזל בנס של  הקמת מדינת ישראל.

בפסקאות לקמן אגע בסוגיית אמירת הלל ביום העצמאות. לא אכנס לדיון ההלכתי האם ניתן לומר הלל בברכה או לא אלא לעצם שאלת הודאה על המדינה. אנו מודים לקב"ה על כל דבר שעושה עימנו, וברור שעל שינוי מיוחד לטובה, יש חיוב גדול יותר להודות. יש לברר האם העצמאות המדינית כפי שיש לנו כיום גדולה יותר מאשר בתקופות קודמות. אגע בשני רבדים – העצמאות המדינית וההתנהלות התורנית. התשובה כאן היא חד משמעית. מאז סוף ימי שלמה המלך, לפני כמעט שלושת אלפים שנה, לא היתה עצמאות כפי שיש לנו כיום. אומנם עדיין לא באנו לגאולה שלמה, אך כל מי שלמד תנ"ך או את קורות העם היהודי יודע שמאז פטירת שלמה המלך לא היתה עצמאות, ביטחון ואף אפשרות ללמוד תורה כפי שיש היום. בחנוכה ובפורים זכינו לנס נסתר, אך כפי שנראה בהמשך, המלכות היהודית לא התקרבה לעצמאות של ימינו. נסקור בקצרה שלוש תקופות: תקופת התנ"ך, התקופה מנס פורים ועד בניית המקדש והתקופה מנס חנוכה ועד החורבן השני.

תקופת התנ"ך

ניתן לחלק את הזמן מהכניסה לארץ ועד חורבן בית ראשון לשתי תקופות: תקופת השופטים ותקופת המלכים. תקופת השופטים התחילה לאחר פטירת יהושע בן נון. יהושע כבש חלקים רבים של הארץ, אך המשימה לא הושלמה. במקומות רבים גרו כנענים ופלשתים שעתידים להציק לבני ישראל במשך מאות השנים שיבואו. בני ישראל לא היו ממלכה אחת מסודרת אלא ממלכות קטנות של שבטים. במצב בו אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה, המצב הרוחני מתדרדר מהר, עבודה זרה חודרת לעם ובמקביל, הגויים מציקים לבני ישראל. מידי פעם קם מושיע לשעתו, אך אחרי פטירתו הקושי חוזר. בתקופה זו העם ישב בארצו, אך תחת איום מתמיד של אויבים מבפנים כשאין צבא מסודר שיגן מהפלשתים, הכנענים ושאר העמים. חלוקת העם לשבטים עצמאיים גם השפיעה על המרכז הרוחני. אומנם היה משכן בשילה, אך לא ברור כמה היו עולים לשם לרגל. די אם נסתכל באלקנה שבכל פעם שעלה לרגל התאמץ כדי להביא עימו עוד אנשים (על פי ילקוט שמעוני על שמואל א, א). עליה לרגל לא היתה נחלת הכלל ולמשכן לא היתה השפעה ישירה על כל העם.

לאור זאת, המלכת שאול למלך לא היתה משימה טכנית של מציאת מנהיג אלא שינוי צורת השלטון והפיכת השבטים לעם שפועל יחד בצורה מסודרת. שינוי זה איפשר לדוד המלך להילחם באויבים שבתוך הארץ, להרחיב את הגבולות ולהכין את התשתית לבניית המקדש על ידי בנו, שלמה. תקופה זו של דוד ושלמה היתה תקופת הזוהר היחידה בעצמאות ישראל כמדינה אחת. בתקופה זו נמנעו מלגייר גויים כי חששו שמא אינם רוצים באמת להיות יהודים אלא רק ליהנות מהרווחים של בני ישראל. למרות זאת, התקופה לא היתה כולה ורודה. חז"ל מותחים ביקורת נוקבת על חלק מהדברים ששלמה המלך עשה ולא חסרו אנשים שלא היו נאמנים לגמרי להנהגה התורנית. למשל, הדיוטות שבעם עשו בתי דין וגיירו מאה וחמישים אלף (!) גויים (יבמות עט, א, רמב"ם איסורי ביאה פרק יג).

לאחר פטירת שלמה והמלכת בנו רחבעם, הממלכה התפצלה וירבעם נהיה המלך של ממלכת ישראל. למעט מספר שנים קצרות  יחסית, מאות השנים שעד החורבן היו רצופים במלחמות מבית ומחוץ והעם נהה אחרי העבודה הזרה. ממלכות יהודה וישראל לחמו רבות זו בזו, מצרים וארם לחמו בבני ישראל ולאלילים נבנו מזבחות בדן שבצפון, בית אל ואף בתוך בית המקדש.

חורבן בית המקדש בעיני חז"ל היה שריפת בית שרוף. סיום עצוב של ממלכות מתפוררות ומלאות עבודה זרה במקום שמיעה לדברי ה' ולנביאיו.

פורים ושיבת ציון

מכל הימים המיוחדים, פורים זכה כנראה ליחס המיוחד ביותר. הסיפור הדרמטי במגילה והשמחה האופפת את פורים, מקנים לו מעמד גבוה בחגים. על מועד זה אף נאמר שלא יתבטל לעתיד לבוא, וכמו שנאמר במגילה "וימי הפורים האלה וזכרם לא מסוף מזרעם" (מדרש משלי, ע"פ הפסוק באסתר ט, כח). כשמתבוננים במצב העם היהודי לאחר פורים בקשיים שלא נפטרו והשאלה הראשונית אם בכלל לחגוג את פורים מעצימים את חובת ההודאה על תרומת המדינה. בהערת אגב, פסוקי המגילה מרמזים שפורים החל החג ספונטני ורק לאחר מכן נקבע על ידי מרדכי, אסתר וחז"ל (למשל, הפסוק "וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי עליהם").

הגמרא במגילה (יד, א) שואלת מדוע לא אומרים הלל בפורים ומביאה שלשה הסברים. הסבר אחד הוא שאכן היה ראוי לומר הלל, וקריאת המגילה היא במקום ההלל. לפי שני הסברים נוספים אין לומר הלל בפורים, או בגלל שהנס נעשה בחוץ לארץ או בגלל שאנו עדיין עבדי אחשוורוש. מי שלומד רק גמרא זו ולא פתח מעודו את ספר עזרא ונחמיה, לא מבין את תשובת הגמרא.

העליה לארץ התחילה עוד קודם הסיפור של פורים והופסקה על ידי המלך ועוזרו, אולי אחשוורוש והמן. כל הסיפור של פורים מתרחש בהקשר בו היהודים לא יכולים לעלות לארץ. סיפור הרקע הושמט מהמגילה אולי כי הוא מעמעם את הנס. העם היהודי ניצל, אבל עדיין נמצא בגלות!

גם כאשר סוף סוף באה הצהרת כורש המאפשרת לעלות ולבנות את המקדש, העם היהודי עדיין היו עבדים של אחשוורוש ויורשיו. כל פעולה שלהם חייבה אישור של המלכות. כמובן שעליה לירושלים או בניית העיר והמקדש חייבו אישור והתאפשרו רק אחרי הצהרת כורש. "עדיין עבדי אחשוורוש אנן" אינו רק משפט מליצי המתאר התחשבות בינלאומית אלא מציאות ממשית כאובה. עד ימי החשמונאים השלטון בארץ הוא שלטון זר.

במקביל, גם מצבו הרוחני של העם לא היה כל כך מזהיר. האנשים היו נשואים לנכריות ולא הכירו אף מצוות בסיסיות, כמו את חג הסוכות.

לאור ההקשר, מובן מאוד מדוע חכמים חששו מקביעת פורים כיום מיוחד והכנסת המגילה לתנ"ך. למרות נס ההצלה, עדיין אין גאולה וקביעת פורים עשויה לעורר איבה מצד הגויים (מגילה ז, א).

חנוכה והחשמונאים

בניגוד לפורים, בחנוכה אומרים הלל ואף בברכה. אם בגלל סיפורי הגן, תהילת המכבים או סתם חוסר ידיעה, אנו נוטים לחשוב שניצחון המכבים היה מזהיר, שהעם החל לעסוק בתורה ושהמלכות העצמאית חזרה לישראל למשך יותר ממאתיים שנה. האמת היא כמעט ההפך הגמור.

ליהודה המכבי היו נצחונות מזהירים, אך גם כמה הפסדים והוא עצמו נהרג בקרב. המלחמות עוד נמשכו זמן רב ורק כעבוד עשרות שנים הגיעה תקופה שקטה יותר של עצמאות. יהודה המכבי הצליח לטהר את המקדש וכנראה גם לחזק את מעמד המסורת היהודית, אך חלקים גדולים בעם, בעיקר באליטה, המשיכו בשאיפתם לתרבות יוונית. לצד הפרושים והחברים צמחו זרמים כמו הבייתוסים והצדוקים שלא קבלו את פרשנות חז"ל לתורה.

הממלכה החשמונאית צמחה גם אחרי מות יהודה בשאיפה להגיע לעצמאות. במשך שנים רבות היא היתה כפופה לשלטון הסלוואקי. שלטון הפנים נמסר ליהודים, אך הם היו צריכים להעלות מס וכן הוגבלו באפשרויות חקיקה ויחסים עם מדינות אחרות. עצמאות מלאה התקיימה רק למשך עשרות שנים בודדות. עם פטירת שלומציון המלכה, כמאה שנים לאחר תחילת מרד החשמונאים, התחילה מלחמת אחים בין היורשים. מלחמה זו הביאה להשתלטות הרומאים ובהמשך שלטון שושלת הורדוס שלא היה מזרע ישראל ובסוף לחורבן הבית. 

הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה (מגילה וחנוכה א, ג) מתאר מעט את הגזירות והניצחון וכותב "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני". אכן, היתה אוטונומיה יהודית למשך יותר ממאתיים שנים. בתקופות מסויימות אפילו היתה עצמאות או מלכים שהיטיבו עם לומדי התורה והחכמים. עם זאת, רוב התקופה היתה רוויה במלחמות קיום, מלחמות פנימיות, רדיפת חכמים או כהנים צדוקים שלא המשיכו, בלשון המעטה, את אותה רוח הטהורה של מתיתיהו וחמשת בניו.  למרות זאת, לא נמנעו מלקבוע את חנוכה כחג בו אומרים הלל שלם בברכה.

מדינת ישראל

מדינת ישראל הוקמה כאלף ותשע מאות שנה לאחר חורבן הבית השני. הקמת המדינה באה לאחר שנים ארוכות של עליה הדרגתית, מאבק בארץ ופעילות בינלאומית למתן אישור להקמת מדינה. תחילה היתה מחשבה שהיהודים ישבו באוטונומיה הכפופה לשלטון הבריטי, מעין המדינה בזמן עזרא ונחמיה ורוב תקופת הבית השני. בעצת ה', הוקמה לבסוף מדינה עצמאית, מדינה אליה יהודים יכולים לעלות  לארץ ללא אישור שלטון נכרי, מדינה המקיימת צבא עצמאי ויהודי, מדינה בעלת כלכלה עצמאית ומערכת חוקים עצמאית המושפעת רבות מדיני התורה ומדינה בה יש הרבה מעל מאה אלף לומדי תורה במוסדות על תיכוניים.

אמת הדבר שלא באנו לגמרי אל המנוחה והנחלה. כמו לכל מדינה עצמאית בימינו, יש לנו אתגרים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים. עדיין לא הגענו למדינה בה יש סנהדרין והחוקים והתרבות מושפעים מתרבויות זרות. אף על פי כן, לא ניתן אף לדמות את מצבנו כיום למציאות הקשה של רוב ימי הבית הראשון, תקופת נס פורים בשושן ואף לא לימי החשמונאים ונס חנוכה. 

פשוט שאנו לא עבדי אחשוורוש והמלכות שלנו יותר מעולה מאשר אותה מלכות שחזרה לישראל יותר ממאתיים שנה. ברור אם כן שיש חובה להודות לקב"ה כל הטוב אשר גמלנו בבניין ישראל וירושלים.

למי לתת פטור זקן

פטורי הזקן בצה"ל עלו לאחרונה לכותרות כאשר בגלל שינוי נהלים, הפטור הנחשק כל כך נהיה קשה עוד יותר להשגה. טורים ארוכים של חיילים עומדים ליד משרדו של רב היחידה בתקווה שיחתום להם על הבקשה הנכספת לפטור מגילוח מטעמים דתיים. הבעיה הניצבת בפני הרב הצבאי היא לזהות מיהו דתי ולמי מגיע האישור. למזלו, הגמרא במסכת ברכות כבר מתייחסת לנושא ונותנת בידיו כלי אבחנה מקצועיים.

הנה הגמרא ולאחריה ההוראות לאישור. לפני שתיסחפו עם הגמרא אבהיר שהפוסט נכתב כחידוד בלבד. הפרשנות לגמרא היא על דרך השחוק ובוודאי שהפוסט לא מבטא את אופן הפעולה של הרב הצבאי בבואו לחתום על האישור. אחרי שהבהרנו נקודה חשובה זו, הנה הגמרא:

תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע, ערבית ושחרית, דברי ר' אליעזר. רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין. בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו. ר' נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו. ר' נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה. אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - הרי זה עם הארץ.

(מסכת ברכות, דף מז)

הגמרא שואלת מיהו עם הארץ, או במילים שלנו, למי אין לתת אישור זקן.

את המבחן הראשון מציג רבי אליעזר – כל מי שלא קורא קריאת שמע בבוקר ובערב. במילים אחרות, מי שלא מתפלל בבוקר ובערב. כדי להוסיף לוודאות, רבי יהושע מציע בדיקה נוספת – האם החייל מניח תפילין. אדם שמניח תפילין בקביעות לא יכול להסתמך על השאלת תפילין ומן הסתם, יש בבעלותו תפילין. רב היחידה פשוט צריך לברר האם לחייל יש תפילין. הבעיה עם שתי בדיקות אלו שתמיד ניתן לשקר.

בן עזאי מציע בדיקה שניתן לראות אותה – האם החייל לבוש עכשיו בציצית. כאן אין מקום לתשובות שקריות כי אפשר פשוט לראות האם יש ציצית מתחת לבגד. אולם, ברגע שבדיקה זו תתפרסם, כולם יתחילו להגיע לרב עם ציצית.

רבי נתן מציע בדיקה של התנהגות אוטומטית. אדם שיש לו מזוזה בביתו, רגיל להיכנס לבית כשיד ימין שלו נשלחת אוטומטית למזוזה כדי לנשק אותה. מי שאין לו מזוזה בביתו יתעלם מהמזוזה שעל דלת משרד הרב. לחילופין, מי שיודע מה זה מזוזה ומנסה ליצור רושם של דוס, יתעכב ליד המזוזה, ינשק אותה בכוונה ויעיף מבט לרב לוודא שהוא הבחין בנשיקת המזוזה.

הקריטריון החמישי הוא חינוך הילדים לתלמוד תורה. החייל המצוי לא נשוי, בווקאי שאין לו ילדים ולכן מוכרחים לומר שהכוונה כאן אחרת מאשר ילדים ממשיים. הכוונה לילדים כאן היא חברים, האם החייל אומר דברי תורה אחרי התפילה או אחרי האוכל? כשמגיע לתפילה מישהו שלא בקיא בסידור, האם החייל מראה לו את המקום? אם התשובוות לשאלות אלו היא כן, אז מגיע לו אישור זקן. אפשרות אחרת להסבר קריטריון זה הוא שמדובר באנשי קבע ותיקים שלהם כבר יש ילדים.

הבדיקה של 'אחרים' היא בעצם היכרות אישית.יתכן שחייל הוא דתי, למד חמש שנים בישיבה ומקיים את כל התרי"ג מצוות. אבל אם הוא לא משמש תלמידי חכמים, קרי, אינו בקשר עם רב היחידה ושואל אותו שאלות על זמני התפילה בבסיס, כשרות הבשר ודין נסיעה מבצעית בשבת, לרב היחידה לא תהיה היכרות איתו והוא לא יוכל לאשר אות\ו.

הנה כי, בעיה זו של אישורי זקן כבר הייתה קיימת בזמן הגמרא, והיא נתנה את הקריטריונים למתן האישור.

Thanksgivukkah - How does Judaism see it?

The rare combination of Thanksgiving and Hanukkah raises halachic questions. Rabbi Ari Shvat who answers at Ask the Rabbi Yeshiva.co was asked how Judaism sees the celebration of both of the holidays together.

In a long and reasoned response, Rabbi Shvat replied that we should remember that the basis of Thanksgiving is not Jewish. "The issue of Jews celebrating Thanksgiving at all, is a problematic one. We must remember that our presence in exile, even comfortable and relatively hospitable galuyot like America, are a punishment and no reason to party. Even if one wants to thank God for the temporary relatively-safe haven in America, it definitely shouldn’t be seen as a Jewish holiday, and how much more so, there is absolutely no significance to the fact that a holiday of some other nationality may coincidentally and rarely fall on the holiday of our nationality/religion".

As a conclusion, rabbi Shavat added that the good Jewish alternative for Thanksgiving is the day of Independence - Yom HaAtzmaut, when God expressly gave the Jewish nation our real and permanent homeland..

For the full answer: http://www.yeshiva.co/ask/?id=6629

מה הקשר לאמונה?

השיח הציבורי, הפוליטיקה, שאלת השוויון בנטל, התמודדות לרב הראשי (עם הדיון האינסופי בעולם קטן) מחדדים את שאלת זהותה של הציונות הדתית. מה זה אומר להיות דתי לאומי? מה השוני לעומת החרדים או החילונים? האם זה רק השירות הצבאי, היחס למדינה, לימוד התורה או שיש דברים מעבר.
זכיתי ואת כיתות ט' י' למדתי בישיבה חרדית טובה. אני כותב זכיתי כי באמת אפשר לקבל המון מצורת לימוד שונה וממפגש עם תרבות אחרת ממה שאני חי בה היום. אחרי שנתיים אלו, עברתי לישיבה דתית לאומית (למי ששואל, ישל"צ). מעבר הישיבות העלה במלוא עוזו את שאלת הזהות ובעיקר - מה ההבדל. כולנו מאמינים באותו בורא, באותה תורה, הגמרא שלמדנו היא אותה גמרא, אז מה יוצר את ההבדל שכלפי חוץ נראה גדול מאוד.
מדיונים עם חברים עלו כמה רעיונות, המוביל בהם היה גלותיות. ההסבר מאחורי ססמא זו היה שהעולם החרדי מנסה לשמור בכל כוחו על הקיים בעוד בעולם הדתי לאומי מנסה להצעיד את התורה לחיים העתידיים, למרות כל הקשים שבדרך. עם כל האמת שאולי יש בהסבר זה, הוא לא מספק. יחס לגלות וגאולה הוא עצמו חלק מההבדל ולכן לא יכול להיות ההסבר להבדל.
במעבר בין הישיבות, שמתי לב לתוכן לימוד שהשתנה. בעוד שבכל ישיבה דתית לאומית לומדים אמונה, הרי שמקצוע זה כמעט נעדר בישיבות החרדיות. יש הרבה מאוד לימודי גמרא, הלכה, מוסר אבל אין לימודי אמונה. איני יודע מה קורה עם אברכים מבוגרים, אבל תלמידים צעירים יחסית כמעט לא נוגעים בספרי הראשונים והאחרונים כמו כוזרי, דרשות הר"ן, מהר"ל ועוד. זכור לי שבדיון עם בחור ישיבה חרדי הוא טען שבכל מקרה איננו יכולים להוכיח את האמונה עד הסוף, אז עדיף להישאר עם האמונה התמימה.
כל מי שלמד ספרי אמונה יודע שרוב ספרי האמונה וההשקפה לא באים דווקא לבסס את האמונה בבורא אחד. ניקח כדוגמא את הכוזרי, יש בו חלק גדול שמתמודד עם השאלה במי מאמינים, אבל חלק הארי של הספר עוסק בשאלות אחרות, כמו משמעות תפילה, דרכי הנהגת החסיד, נבואה או שמות הקב"ה. בספרי המהר"ל זה ברור עוד יותר. המהר"ל לא בא להוכיח את מציאות הבורא, אלא לאור האמונה שכבר קיימת הוא מקשר את התורה לחיים.
ניתן לומר שעיקר לימוד האמונה אינו להוכיח בדרך שכלית את מציאות הבורא, אלא לחבר מציאות זו לכל המימדים של החיים, ליצור הבנה עמוקה יותר לפשר היותינו אנשים מאמינים.
וזה לדעתי השורש להבדל בין הציבור הדתית לאומי לשאר הציבורים - לימודי האמונה. לימוד האמונה מתחיל כלימוד מופשט, אבל גורם בסופו של דבר לרצון לבטא את מציאות הקודש בכל המישורים של העולם הזה.

לפוסט הזה יש גם פסים מעשיים.
חברים מישיבת מרכז הרב יזמו מהלך של לימוד אמונה יומי. לימוד זה מיועד לכלל האוכלוסיה - גברים נשים, נוער ומבוגרים. הלימוד נעשה באמצעות חוברות שהם מדפיסים במיוחד עם חלוקה ללימוד יומי. הלימוד הוא מספרי האמונה הבסיסיים (כמו כוזרי, רמב"ם, רב קוק) עם הסבר קליל לכל קטע לימוד. המטרה היא להקדיש כמה דקות ביום ללימוד ולהקיף בסופו של דבר ספרי בסיס רבים.
כששמעתי על היוזמה החשובה הזו החלטתי שאני חייב לעזור להפיץ אותה.
ניתן להרשם למייל יומי באתר ישיבה -https://www.yeshiva.org.il/reg/dailyEmunaReg.aspx
לרכוש את כל ספר הכוזרי באתר בא בטוב - http://www.babetov.co.il/deal.asp?shop=1761
דוגמה מתוך החוברת על כוזרי א' ניתן לראות כאן ודוגמה מתוך החוברת על התשובה (אורות התשובה והלכות תשובה) כאן
כמו כן, הם מחפשים רכזים שימכרו את החוברות (תמורת אחוזים) בישיבות, אולפנות, בתי כנסת ועוד. מי שרוצה להיות חלק ממהלך חשוב זה, מוזמן לפנות למייל emunadaf@gmail.com
ניתן לפנות אליהם גם לצורך רכישה מרוכזת.