החרדים גרועים מהאירנים

בשבוע האחרון אמר אפרים הלוי ראש המוסד לשעבר כי ההתחרדות מסוכנת יותר מאיראן וכי זו הסכנה הקיומית למדינת ישראל (כך למשל ברשת ב'). חברי לעבודה כתב לו מכתב. ראיתי, אהבתי והחלטתי לפרסם.

אפרים שלום,

כאזרח, רציתי להודות ולחזק את ידך על המידע החשוב שלמדתי ממך.

אתה איש מערכות הביטחון אתה בוודאי יודע טוב ממני שלא האיום האירני, לא הקטיושות על מרכז הארץ, מחבלים משוחררים, משטרים אפלים רוצחי העמים שמסביבנו - לא הם האיום על קיומנו הרי לנו יש את זרועות הבטחון שלנו-כוחנו ועוצם ידנו.

אתה איש רם מעלה, אתה בוודאי צודק, החרדים הם הבעיה הקיומית של מדינת ישראל.

גם לא החינוך המדהים (שאני בוגר שלו) שלנו ותוצאותיו המצוינות שכוללות בין היתר אלימות מטורפת בבתי הספר, אלימות ברחובות, קידוש אלוהי כסף,תרבות של צריכה ריקה מתוכן, שדורי טלווזיה אלימים ומיניים, אלכוהול וסמים בגיל צעיר, חברות מסחריות שרואות באזרח מטבע מהלך בלי טיפת של אחריות חברתית - כל אלה הם לא איום על מדינת ישראל.

אתה בוודאי צודק, החרדים הם הבעיה הקיומית של מדינת ישראל.

באלפיים שנות גלות מה שהציל אותנו הייה הצבא האדיר שלנו, המוסד והשב"כ שתפקדו לעילא ולעילא בכל השנים הללו.

לא החרדים ששמרו בקנאות על הזהות היהודית. החרדים? הם בוודאי איימו על קיומנו וזהותנו היהודית.

אני אזרח פשוט שיוצא מנקודת הנחה ברורה שאדם מכובד ורם מעלה כמוך בוודאי שוקל את אמירותיו היטב הדק לפני שהוא אומר דבר שעלול לפגוע בציבור שלם.

אין לי ספק שאיש בטחון ראש המוסד לשעבר יודע מה הוא אומר!

מה גם שאמירותיך מתחברות היטב עם מה שקוראים בעיתונים כלפי הציבור המסוכן הזה (ובוודאי מה שכתוב בעיתונים הוא נכון).

האמת, קצת חבל לי כי כבר ראיתי כמה חרדים מסוכנים במסדרונות הכנסת ואפילו התחלתי לחבב אותם, אבל עכשיו?

אני מודה לך על ההזהרה, אויבי המדינה האלה בוודאי לא יהיו בין מכריי....

אני סומך עלייך, אדם רם מעלה שאתה שוקל היטב לפני שאתה מוציא מילים מפיך.

כמו שאני סומך על הקולגות שלך שידעו לאמר את הדברים הנכונים כלפי אירן.

אני עובד עם חבר הכנסת ... שנדהם מהגזענות של החברה הישראלית כלפי החברה הערבית.

מה אגיד לו? אצלנו בין היהודים זה הרבה יותר גרוע.... החרדים? הם יהרסו אותנו....

חוק רבין

בקרב המכורים לדיונים באינטרנט, מצוי חוק מעניין הנקרא חוק גודווין. פרוש החוק (מתוך ויקיפדיה):
ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר מתקרבת לאחת (ודאות מוחלטת).

שכלול של החוק, שהתקבל כמסורת בקבוצות דיון, בפורומים ובאתרים אחרים המאפשרים דיון מקוון, קובע כי בכל פעם שהקבלה כזו מתרחשת, הדיון מסתיים, וכל מי שמזכיר את הנאצים מפסיד אוטומטית בדיון שהתרחש...

ככל כלל, גם לשכלולו של חוק זה יש מתנגדים וטיעוני נגד רבים. לפעמים כשרוצים להדגיש פרט מסויים, מקבילים אותו לכלל ידוע ומפורסם. כך למשל כשרוצים להדגיש את השפעתו הגדולה של מנהיג או קבוצה, אפשר לעשות זאת בצורה יפה על ידי הקבלה לנאצים (ע"ע הסרט "הנחשול"). עם זאת, במקרים רבים אכן נעשה שימוש חופשי במאפייני השואה תוך ניצול הרגשות החזקים להשפעה על דעות.
ברור אם כן שיש צורך בהגבלה ובשימוש מושכל בהקבלה לנאצים.

כדי לשמור על רמת דיונים סבירה במציאות הישראלית, יש צורך להתאים חוק זה למושגים הפוליטיים המקומיים. בכל דיון שקשור למחלוקת בין ימין ושמאל, דתיים וחילוניים או אפילו אשכנזים וספרדיים, טון הדיבור עשוי להתחמם עד שמישהו יאמר "בסוף עוד תגיע לרצח פוליטי" או "ככה גם דברו לפני רצח רבין" או כל ביטוי אחר שיזכיר את הרצח הפוליטי המושרש עמוק כל כך בתודעה הישראלית. בהמשגה אפשר לומר "ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לרצח רבין מתקרבת לאחת".
השימוש ברצח רבין כטענה בתוך דיון מסיטה מיד את הנושא לנושא רגשי. כיוון שיש קונסנזוס נגד רצח פוליטי ונגד הסתה, הזכרת רצח רבין גם ברמז מותירה את הצד שכנגד חסר אפשרות מענה. הרי אם חלילה ימשיך בנסיונות שכנוע, הוא יציג עצמו כמסית. שימוש ציני ברגשות בתוך דיון מערער את כל יכולת השמעת הטיעונים הלוגיים ובמסווה של הגנה מהסתה גורם לסתימת פיות.
בנוסף, ניצול הארוע הכואב בתודע הישראלית לצורכי דיון לא מעלה מכבודו של רבין.

התאמת חוק גודווין למציאות הישראלית ולרצח רבין ז"ל הינה אך מתבקשת. היא כל כך פשוטה שלדעתי היא צריכה להיכנס לאותו שם של חוק גודווין. מצד שני, הכללת יתר תגרוםכמובן לבלבול ולכן אני מציע את השם הפשוט "חוק רבין". אז תזכרו, בפעם הבאה שמישהו עושה הקבלה של ביטוי והתנהגות לרצח רבין, הדיון הסתיים ומעלה הטענה הלא חוקית הפסיד שכן הוא הראה שאין לו משהו רציני לומר והוא בורח למגרש מכור מראש.

אמונה, ידיעה ורבין

אני אוהב את שיר השלום, חוץ מהרבה רעיונות נחמדים שיש בו, יש משהו חשוב מאוד שהשיר מגלם, משהו שחשיבותו מעבר למילים הכתובות בו.

אני זוכר משרותי הצבאי, כשהייתי מ"כ טירונים, לילה אחד בשטח ודקות מיוחדות כאלה בהם השמיים מראים את כוכביהם והחיילים מעזים לדבר איתך כאל בן אדם ולא כאל מפקד. חייל שלי שאל אותי אם אני מאמין בחייזרים. כמ"כ דתי לכיתה של חילונים אתה מרגיש מיד את העיניים ננעצות בך לראות מה חושב הדוס על אמונה. אמרתי לו שידעה באה מהוכחה חיצונית, אמונה זו ידיעה פנימית ומחשבה על חייזרים לעומת זאת אינה ידיעה כי מציאותם לא הוכחה וגם לא אמונה כי אין לי נטייה טבעית להאמין בהם (ולא, הפוסט הזה לא עוסק בביסוס האמונה). אי לכך, השאלה אם אני מאמין בחייזרים לא מדויקת וגם לא הוגנת.

יש כאלה שמאמינים שיגאל עמיר רצח / לא רצח את רבין. יש כאלה שמשערים את האמת. אני יודע, לפחות חלק.

אם מישהו יראה חייזר, הוא ידע שיש חייזרים, השאלה של אמונה לא תהיה רלוונטית לגביו. הוא ראה אותם, הוא וידא שזו לא סתם מתיחה הוא יודע! אף אחד לא ישכנע אותו שחייזרים הם פרי עטו של אסימוב.

יש ארועים שנחרתים עמוק בזיכרון, כמו אותו לילה עם החיילים שלי, או כמו ההלוויה של רבין. אני עדיין זוכר שישבנו יחד עם השכנים בסלון של הורי, אני ישבתי על הרצפה מחוסר מקום על הספה וצפינו בלוויה של רבין. אני זוכר את מראה האבל שעל פני מנהיגי האומות, את קלינטון, את חוסיין ואת הקריאה משיר השלום, מהדף המוכתם בדמו של רבין.
ולאחר הקריאה הכל כך מרגשת, קיפל הקורא (שאת שמו אני דווקא לא זוכר) את הדף לארבע ואמר "וכמו תמיד, יצחק קיפל את הנייר לארבע וכמו תמיד, שם את זה בכיס הפנימי של הזקט ואז..." והסוף ידוע, רבין איננו איתנו.
אני עדיין זוכר את כתמי הדם הטרי יחסית על הדף, ואת החור הבודד שנוצר מהקליע שחרץ את גורלו של רבין.
ואז גם ידעתי שיש שאלות סביב הרצח הזה, אבל רק בצבא הבנתי את זה לגמרי.
למען הסר ספק מליבי, קיפלתי נייר לארבע ובדקתי מה קורה כשתוקעים בו עט (אני כמובן לא אירה בתוך בית). מסתבר שבאורח פלא, נוצרים בדף ארבעה חורים, בדף של שיר השלום היה רק חור אחד.
כשהתגייסתי ולמדתי על בליסטיקה של הקליע, הבנתי משהו חשוב נוסף. מה יותר מסוכן? אקדח או רובה? התשובה של ילד היא שרובה מסוכן יותר, הוא יותר גדול. במציאות שמבוגרים מבינים, התשובה כמובן שונה. אקדח קטלני יותר בטווח הקרוב (12 עד 50 מטר, תלוי ביורה) ואילו רובה קטלני יותר בטווח הרחוק. הכדור של הרובה עף רחוק יותר ולכן כשהוא פוגע באדם קרוב, הוא עובר אותו בלי לגרום נזק גדול מידי לרקמות פנימיות. אקדח לעומת זאת נבלם בתוך הגוף וכל האנרגיה מועברת לפגיעה והרס. בקליעים חלולים כמו אלה שנמצאו בתוך גופו של רבין, הבלימה וההרס גדולים יותר. ולא צריך לשאול, בצבא גם ירינו על דברים שמדמים גוף.
מה שנשאר לי לעשות זה בסך הכל אחד ועוד אחד. לפי הסרט, עמיר ירה ברבין מאחורה, שלושת הכדורים נמצאו בתוך גופו של רבין ולפי שלמדתי, זה אכן מה שאמור לקרות. אז איך לעזאזל נהיה חור (אחד) בנייר שהיה בכיסו הקדמי של רבין?

אני לא חושב שאוכל לשכנע אחרים, במיוחד לא מי שגדל על המחשבה שעמיר רצח את רבין לבד ובלי טיוח ראיות של גורמים עלומים. אבל מי שראה במו עיניו חור אחד בדף מקופל לארבע שהיה מונח בכיס קדמי של אדם שירו בו באקדח מאחורה, לא יכול שלא לחלוק על מחשבה מושרשת זו.

שיר השלום הוא שיר של חלום, ילדותי במידה לא מבוטלת ומבוגר במידה אחרת. לי אישית, הוא נושא בקרבו אמת הסטורית, אמת שעולה הרבה מעבר למילים של תקוה.