חנוכה: הפרק הבא - הצעת לפעילות

הצעה לפעילות לחנוכה:

מכל החגים, חנוכה כנראה הוא החג שתפס את המקום המיוחד ביותר בציבור ישראלי.

שילוב של נרות, נס, גבורה ואוכל...



הפעילות הבאה מציעה לראות את חנוכה כרצף של התקדמות.

תהליך שהתחיל לפני יותר משלושת אלפים שנה נמשך גם היום, ואנחנו ממשיכים אותו.

כמו נרות החנוכיה, כל דור מוסיף עוד נר לחנוכיה ההסטורית של העם היהודי.



הפעילות היא בעיקר סביב סיפורי גבורה של קומץ אנשים שנכנסים אל לב הסכנה.

אם רוצים ניתן להרחיב בדיון סביב רוח, תרבות או ערכים. שאלות לדוגמה בהמשך.



מהלך הפעילות:

1.

צפיה בסירטונים המספרים את הסיפור של אהוד בן גרא, (לפני יותר מ 3200 שנה) יונתן בן שאול (לפני יותר מ 3000 שנה) וחנוכה (לפני קרוב ל 2200 שנה).

הסירטונים מוטמעים בסוף הפוסט. הנה קישור ליוטוב:

 https://www.youtube.com/playlist?list=PLI4LrUwEO6LIOc56W0yhbQ51tLgKK58qV



2.

חידון קבוצתי. כל אחד יכול להשתתף באמצעות מכשיר סלולרי.

אם יש מסך מרכזי, כדאי להשתמש בחידון קהות:

https://play.kahoot.it/#/?quizId=53ebee83-7149-4854-aee2-95e4649d3e5f

המשתתפים מצטרפים למשחק בכתובת: kahoot.it ובהקשת קוד ה pin. הקוד המספרי מופיע במסך המרכזי לאחר פתיחת המשחק על ידי המנהל.



אם אין מסך מרכזי, ניתן להשתמש בחידון באתר קוויזיז:

https://quizizz.com/admin/quiz/5a30c864c8595117004ef463

המשתתפים מצטרפים למשחק בכתובת: join.quizizz.com
https://join.quizizz.com/

וגם כאן, ההצטרפות היא על ידי הכנסת הקוד המספרי שמופיע במסך מנהל (ניתן לנהל את המשחק גם מסלולרי)



3.

ניתן לערוך דיון סביב הדמויות ופועלן. שאלות לדוגמה:

מה מוביל אדם לסכן את עצמו בשביל כולם?

למה באמת יש סנפירים בסרטונים לכל אורך הדרך? (שימו לב שהסנפירים מודרניות ומהדור שלנו)

האם אנו מרגישים ופועלים אחרת כשאנו מכירים את ההיסטוריה של העם?

איזה ערכים ועקרונות בולטים בסיפורים?

צפירה

צפירה חדה מפלחת את האויר.
צפירה רמה, וסביבה, קול דממה דקה.
כמו כולם, אני עומד דום,
וכמקצת רעי, אני מצדיע.
יד של גבורה צמודה לגופי,
ויד החסד, אותה יד שידעה לאחוז בנשק, על מצחי,
ממשיכה את קו עיני.
עיני עצומות, מתרכזות בצפירה,
ועיני רוחי פקוחות, נסחפות בקול הדק.
אני רואה את הלוחמים הקבורים למרגלותי מסתערים נוכח אש אויב,
אני רואה אלפים רבים אחרים, נלחמים בעוז תעצומות,
אני רואה את חיילי שלי, אותם לימדתי לאחוז בנשק,
את חברי למחלקה בעזה ובלבנון,
אני רואה לילות לבנים באיו"ש,
קור חורף חודר לעצמות, ומרק מחמם מאחת השכנות,
לילות אפלים בסיורים ליד בית לחם,
כשרק האור מירושלים השכנה מבליח את החשיכה.
אני רואה את כל האתגרים מסביב,
ואת עוז רוחם של של חיילי ישראל, כפרח באביב.

הצפירה מתחילה לגווע,
אני פוקח את עיני ומביט בהמון שבא לחלוק כבוד לנופלים,
מביט ביראה, חש בחרדת הקדושה
ובליבי יודע, שיותר משצריכים הנופלים את זכרונינו,
צריכים אנו לזיכרון הצרוב בנשמתם, שיחקק בליבנו.

להיוולד ביום כיפור

יום כיפור, בית הכנסת מלא מפה לפה, החזן מסלסל במנגינות המוכרות והציבור מצטרף אליו בשירה אדירה.
אבל לפעמים יום כיפור נראה אחרת.
מקום זר, מנגינות שונות ותפילה שמרגישה כאילו מתחו אותה מעבר למה שניתן.
ואז מגלים משמעות אחרת ליום כיפור בחדר לידה.
**
הבת שלי החליטה כנראה שאם היא צריכה להיוולד סביב יום כיפור, היא צריכה לשאוף כבר מההתחלה למקומות עליונים. אכן, לקראת היום הגדול היא התהפכה, הרימה את הראש אל על ונכנסה למצב עכוז. התינוקת שטרם נולדה כנראה ראתה עולם הפוך והחליטה להסתובב. אלא, שלפעמים עליונים למעלה ותחתונים למטה זה עולם ברור וזו הדרך ללידה.
כך מצאנו את עצמנו, אשתי, חמותי ואני ממתינים בערב יום כיפור בתור לחדר לידה, בניסיון לסובב את הגלגל. בערב יום כיפור יש מצווה לאכול ונהגו ישראל להרבות במיני מטעמים. אשתי היתה בצום ולחמותי ולי היה בעיקר לחמניות. 
עם התקרב היום הקדוש, הבנו שאנחנו נשארים בבית החולים, כשהתינוקת עדיין בבטן. אנשים טובים סדרו לי חדר לישון, התארגנתי וחזרתי לבית החולים לומר צום מועיל לאשתי שכבר צמה 24 שעות ולהצטרף למניין.
בבית החולים היו שני בתי כנסת, אחד מלא עד אפס מקום והשני קצת יותר מרווח. בערב התפללתי במלא ובבוקר אמרתי לעצמי שאנסה את המרווח יותר. גם בגלל מקומות הישיבה וגם בגלל זמני התפילות.
בבוקר הבנתי למה יש במניין זה פחות מתפללים. התפילה היתה בסגנון ייק'ה, עם נוסח תפילה של פרנקפורט דמיין ומנגינות שכנראה הולחנו בפרנקפורט, לפני מאה שנה או יותר...
הציפיה הארוכה של היום הקודם עם התפילה שהתארכה מעבר לרגיל, לא היוו נקודות פתיחה טובות. אולם, היום הקדוש בסופו של דבר גדול יותר ממניין זה או אחר, התחברתי לתפילה, הרגשתי את עיצומו של יום והתפללתי שהוא גם יכפר. אפילו את המנגינות למדתי וזמזמתי כמה מהן במשך הימים שאחר כך.
**
דבר ידוע הוא שאחרי הצומות יש עומס גדול בחדרי הלידה. ואכן, יום כיפור הביא עימו יולדות רבות לבית החולים. אשתי לא הראתה סימני לידה והתינוקת לא הראתה סימני רצון להתהפכות וכך חיכינו לניתוח הקיסרי שתוכנן למחרת. בלילה הלכתי לישון אצל קרובי משפחה מתוך הנחה שבבוקר עושים ניתוח.
אם יום כיפור לא הפנים בי את הרעיון שרבות מחשבות בלב איש, הרי שהוא בוודאי הופנם אחר כך. רופא שמומחה בהיפוך בדק את אשתי ולמרות הנסיונות הקודמים של קודמיו הוא החליט שאין מה להפסיד. יתכן גם שהתינוקת הבינה שהיום הקדוש חלף ועכשיו הגיע הזמן שהראש יעסוק במצוות של העולם הזה ולא רק בעולמות העליונים. בין כך ובין כך, ההיפוך הצליח והלידה עברה בשלום.
**
שנה חלפה ואני מתבונן לאחור, שואל מה המשמעות של יום כיפור. האם התפילות והמנגינות המוכרות הן אלו שעושות את היום? האם יום כיפור במקום זר הוא לא יום כיפור מבחינתי? כתשובה ראשונה, אנו נוטים להשיב בוודאות שאכן כך. אין כמו חוויית הרוממות של התפילה המוכרת.
ומצד שני, מצבים חדשים מאפשרים לנו לגלות דברים חדשים. בדיוק כמו לידה. לידתה של נשמה חדשה לעולם היא שינוי ענק מכל מה שהיה עד אז. התחדשות הנשמה יוצרת שינוי אך באותה מידה, היכולת לצעוד לקראת שינויים מובילה להתחדשות.
ואולי זו בדיוק המשמעות של יום כיפור, לאפשר לעצמנו להיוולד. אנחנו חיים בעולם שמשתנה במהירות, אבל אוהבים ליצור לעצמנו עוגנים קבועים ומוכרים. אותו קפה, אותה תחנת רדיו, אותם הרגלי חשיבה ואותם דפוסי התנהגות. המשמעות של תשובה היא שינוי והתקדמות. כדי לעשות תשובה צריך להשתחרר מהרגלי העבר, לעזוב את המוכר ולהתקדם אל מקום אחר, אל מחוזות לא ידועים. 
יום כיפור הוא בעצם תהליך של לידה, לידה מחדש של עצמנו. כמו לקראת לידה, אנחנו עוטפים את עצמנו בסטריליות. צמים, חולצים נעלי עור ונמצאים שעות ארוכות בבית הכנסת. לידה טובה מביאה עימה תוצאה, שינוי ונשמה חדשה וכך גם יום כיפור. אנו אמורים לסיים יום מיוחד זה בידיעה כי השתנינו, וכי נשמה חדשה מתחילה לצמוח בנו.
צום מועיל ומשנה!